החלטה בתיק ברע 3052/06

זוהי בקשה לרשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט יחזקאל הראל) מיום 19.11.2006 בתיק בש"א 173475/06 (ת"א 50806/04) שדחה בקשת המבקשת לתיקון כתב התביעה.

1.         הרקע

(א)                המבקשת, קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: " קרנית"), שהיא תאגיד שהוקם עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " החוק"), הגישה תביעה נגד המשיב שהיה כנטען בכתב התביעה, הבעלים ו/או מתיר השימוש ברכב מס' 058-491 (להלן: "הרכב"), בו נהג מר סוואחרה מוניר (להלן: "הנהג") ביום 19.9.91 ללא כיסוי ביטוחי תקף, נפגע בתאונת דרכים ונגרמו לו נזקי גוף.

(ב)                בכתב תביעתה (אשר הוגש במקור ע"י עו"ד י. אלרואי) טענה קרנית, כי ביום 14.11.1995 פיצתה את הנהג בסך של 385,000 ש"ח עפ"י סעיף 12 לחוק  וביום 23.2.1998 שילמה  למוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל") סך של 1,156,542 ש"ח. כן טענה קרנית, כי הוציאה הוצאות רפואיות ואחרות בסכום נוסף של 8,380 ש"ח.

(ג)                  בהתאם לסעיף 9 לחוק הגישה קרנית ביום 20.7.2004 את תביעתה בבית משפט השלום בתל-אביב  ובה תבעה מהמשיב השבה של הסכומים שהוציאה בהתאם לחבותה, אם כי  לסיכום  ביקשה, כי בית המשפט יחייב את המשיב לשלם לקרנית "את מלוא סכום תביעתה בסך 100,000 ש"ח (סכום לצורכי אגרה)". 

(ד)                ביום 17.9.2006 הגישה קרנית בקשה לתיקון כתב התביעה (נספח ג' לבקשה)  על דרך של מחיקת הסעיפים, אשר מתייחסים לתשלומים ששילמה לנהג ובגין הוצאות אחרות, והותרת התביעה המתייחסת לתשלום ששילמה למל"ל בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית, דהינו בסך של 1,767,608.92 ש"ח  וכן על ידי מחיקת המלים "בסך 100,000 ש"ח (סכום לצורכי אגרה)".

(ה)                המשיב התנגד לבקשה לתיקון כתב התביעה בטענה, כי לא די במחדלו של בא כוחה  הקודם של קרנית כדי להצדיק מתן רשות לתיקון כתב תביעה. עוד טען המשיב, כי התיקון המבוקש כורך עמו ניסיון ברור לעקוף את טענת ההתיישנות וכי קרנית לא תבעה את מלוא הסעד ואף לא קיבלה היתר לפצל סעדיה ומכאן שגם מטעמים אלו אין להתיר תיקונו של כתב התביעה.

(ו)                  ביום 19.11.2006 קבע בית משפט קמא, כי אין מקום להתיר תיקון כתב התביעה מפאת התיישנותה של התביעה, לאחר שמהודעת קרנית לתיק ביהמ"ש מיום 15.10.2006 עולה, כי דרישת המל"ל לתשלום הינה מיום 26.1.1998 והוראת התשלום מטעם קרנית בוצעה ביום 23.2.1998, בעוד שהבקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הגדלת סכום התביעה הוגשה ביום 17.9.2006, דהיינו למעלה משבע שנים ממועד ביצוע התשלום. 

2.         טענות המבקשת

(א)                טעה בית המשפט קמא בקביעתו שמרוץ ההתיישנות נמדד מרגע התשלום ועד להגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה ובהתעלמו מכך שמרוץ ההתיישנות "נעצר" עם הגשת התביעה.

(ב)                טעה בית המשפט קמא, כאשר ראה בבקשה לתיקון סכום התביעה משום בקשה לשינוי של עילת התביעה או להוספתה של עילה חדשה.

3.         טענות המשיב

(א)                אל לו לבית המשפט שלערעור להתערב בהחלטה שבסדרי דין, לגביה מוקנה לבית המשפט הדן בתיק שיקול דעת רחב.

(ב)                קרנית לא הראתה כל טעם סביר, קל וחומר- טעם מיוחד- מדוע הוגשה בקשתה באיחור כה ניכר.  הטענה, כי  הטעות יוחסה לבא כוחה הקודם של קרנית איננה ממין הטענה.

(ג)                  הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה בשיהוי ניכר.

(ד)                קרנית מיצתה את עילת התביעה כאשר הגישה את תביעתה ע"ס 100,000 ש"ח ולא בקשה פיצול סעדים.

(ה)                המשיב הסתמך על התנהגות קרנית שצמצמה תביעתה לסך של 100,000 ש"ח ושיקלל מעשיו בהתאם.

(ו)                  התיקון המבוקש מהווה ניסיון ברור לעקוף את טענת ההתיישנות: קרנית שילמה את הסכום הראשון ביום 14.11.1995 לנהג  ואילו התביעה המקורית הוגשה ביום 20.7.2004, היינו למעלה משנתיים וחצי לאחר חלוף מועד ההתיישנות, אשר החל ביום ביצוע התשלום הראשון.

גם לגישת קרנית- התשלום השני ששולם למל"ל בוצע ביום 23.2.1998 והתביעה בגינו התיישנה ביום 23.2.2005.