החלטה בתיק ברע 3004/08

1.       בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת א. אלון) מיום 2.12.07 בבשא 3544/07, לפיה בוטלה החלטה קודמת למחיקת התביעה.     

רקע

2.       המבקש והמשיב  הינם אחים. המשיב הגיש תביעה כנגד המבקש וכן בקשה לצו מניעה זמני, שעניינם מקרקעין שבמחלוקת. לאחר דין ודברים בין הצדדים, הוגשה בקשה בהסכמת הצדדים לדחיית התביעה. ביהמ"ש קמא נעתר לבקשה וביום 3.6.07 הורה על מחיקת התביעה וביטול צו המניעה.

3.       באוקטובר 2007, חזר בו המשיב מהסכמתו לדחיית התביעה וביקש ביטול ההחלטה. ביום 2.12.07 נתן ביהמ"ש קמא את החלטתו נשוא בקשת הערעור, ומהטעם כי יש לאפשר לתובע את יומו בביהמ"ש, נעתר לבקשת המשיב והורה על ביטול ההחלטה למחיקה ולביטול צו המניעה, תוך חיוב כל אחד מהצדדים להפקיד 1,500 ש"ח לקופת ביהמ"ש תוך 30 יום, וקביעת מועד לדיון.

כנגד החלטה זו מופנית הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

5.         המבקש טוען כי תביעתו של אחיו המשיב נועדה לאפשר לו להשתלט על חלק ממקרקעין שאין הוא זכאי לו, באשר המקרקעין, כולם, חולקו לפי הסכם  לחלוקת עזבון. המבקש טען כי המשיב החתים אותו על מסמכים בקשר למקרקעין במרמה ותוך הצגת מצג שווא באשר לכוונותיו האמיתיות ובשל כך אף הוגשה תלונה למשטרה. המשיב שחפץ בביטול התלונה, חתם על הסכמתו לדחיית התביעה שהגיש, בכפוף לביטול התלונה ע"י המבקש, וכך אכן היה. לטענת המבקש, חזר בו המשיב מהסכמתו זו, ללא הצדקה של ממש, כשהוא מעלה טענות שלדידו של המבקש הן שקריות, ולפיכך אין לאפשר לו את ניהול ההליכים.

המבקש טוען, כי החלטת ביהמ"ש המבטלת החלטה קודמת בפער של חודשים רבים לאחריה, עושה כן באופן בלתי מנומק. לטענת המבקש,  ביהמ"ש קמא שגה כאשר לא התייחס למכתב ההתחייבות לדחיית התביעה באופן בלתי חוזר וכן לתצהיר מאמת נוסף, בכובד המשקל הראוי. כן טוען המשיב, כי לא היה על בימ"ש להורות על חיובו שלו בהפקדת ערובה ללא סיבה מוצדקת. לדעת המבקש, על ביהמ"ש היה למנוע ניהול ההליך, או לכל הפחות לנמק בנימוקים משמעותיים את ההחלטה לפתוח מחדש את שעריו של ביהמ"ש לאחר שהתובע עצמו הביא לביטול הליכים.

6.         המשיב סומך ידיו על החלטת בימ"ש קמא וטוען כי מטרתו של ההליך היא להגיע לחקר האמת, ומשכך  צדק ביהמ"ש כאשר איפשר שמיעת התביעה. המשיב טוען כי אין מקום לשקול את העניין מחדש ע"י ערכאת הערעור, וכי לא הובאה עילה המצדיקה התערבות בהחלטת הערכאה הדיונית. המשיב מכחיש את עצם חתימתו על המסמך הנטען כהתחייבות לביטול התביעה.

המבקש מסר תשובתו לתגובת המשיב, וטען כי  המשיב לא מילא את התנאי האמור בהחלטה, לפיו היה עליו להפקיד 1,500 ש"ח, אלא באיחור ניכר ולאחר שהמבקש עתר לדחיית התביעה מטעם זה. משכך, מיצה המשיב את ההזדמנויות שניתנו לו להישמע ולקבל את יומו בביהמ"ש.

דיון

7.       אקדים ואומר כבר עתה, כי אין בדעתי להיעתר לבקשת הערעור. הליך זה לא נועד להביא את אותן הטענות לדיון מבראשית ולהכרעה נוספת, אלא לעמוד על תיקון פגם או שגגה שנפלו בפסיקת הערכאה דלמטה. לא עלה בידי המבקש להצביע על פגם או שגגה כאמור, וההחלטה שנתקבלה, אף אם היא מנומקת באופן לקוני, בדין יסודה.

8.       עיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים ובמצורפיהם. כל אחד מן הצדדים אוחז בטענות עובדתיות כבדות משקל. בעוד המבקש טוען כי תביעתו של המשיב נסמכת על חתימות שהוצאו ממנו במרמה, טוען המשיב כי הצגת ההתחייבות לכאורה לדחות את התביעה בהסכמה הוגשה במרמה, ומכחיש כי חתימתו היא המצויה על המסמך. אין דרך לברר טענות אלה, אלא בשמיעת ראיות.

את שיקול הדעת בדבר מחיקה תביעה יש להפעיל במשנה זהירות:

" בהשתמשו בכוח למחוק כתב תביעה ... חייב בית המשפט לנקוט משנה זהירות, כי המחיקה שוללת מהתובע את זכותו להביא את ענינו, כפי שנטען, לפי בית המשפט; ולפיכך מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט לפניו" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), ע' 384, 387 והאסמכתאות שם).

משהתעורר החשש כי הסכמת המשיב לדחיית התביעה לא הסכמה היא, וכי בהחלטת המחיקה נפל פגם מהותי, ראוי לתת לו את יומו ולברר את המחלוקות לגופן.

הואיל ומתעורר חשש כי מי מהצדדים עושה שימוש בהליכי המשפט שלא בתום לב, לא מצאתי כי נפל פגם בהטלת הפקדת פקדון ע"י כל אחד מהם, אשר יש בה כדי לאזן בין הצדדים ולהבטיח הוצאות ההליך או חלקן בתום התבררותו.

בנסיבות העניין, הנני מורה כי המבקש יישא בהוצאות הבקשה וישלם לידי המשיב סך 1,500 ש"ח. ההוצאות ישולמו למשיב ישירות מכספי הפקדון, והיתרה תוחזר לידי המבקש.

ניתנה היום כ"ה בניסן, תשס"ח (30 באפריל 2008) בהעדר הצדדים.

למזכירות:

יש לשלוח לבאי כח הצדדים את ההחלטה.