החלטה בתיק ברע 2925/06

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי שהבקשה אינה מצריכה תשובה.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט א' קידר) בת"א 14416/06 מיום 01.11.06, הדוחה בקשה לסילוק תביעה על הסף מחמת התיישנות.

הרקע לבקשה הינה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת, בה נטען כי נגרמו לו נזקי גוף במסגרת עבודתו אצל המבקשת. הצדדים הגישו סיכומיהם לעניין ההתיישנות, ובית המשפט קמא קבע כי:

"התנהלותו של התובע (המשיב. ש.ד.) מעידה על רצונו וניסיונותיו הרבים של התובע להוכיח קשר סיבתי בין פגיעתו לבין עבודתו אצל הנתבעת (המבקשת, ש.ד.) , וכל עוד לא הוכח הקשר הסיבתי ממילא לא צמחה לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת, ואם היתה מוגשת תביעה עובר לשנת 2004 היתה ככל הנראה מעוכבת עד למתן פס"ד בביה"ד האזורי לעבודה כאמור לעיל.

לפיכך, אני קובע כי תחילת מועד ההתיישנות ביום 5.3.04 ומאחר והתביעה הוגשה ביום 1.2.06 טרם חלפה תקופת ההתיישנות ועל כן הבקשה נדחית".

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני. 

דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי ניהול המשפט וסדרי הדין הינם עניינים שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהם, מלבד במקרים חריגים (רע"א 4775/04 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו, דינים עליון סט; רע"א 1315/07 פרופ' דב פלדברג ואח' נ' נחמיאס ואח', טרם פורסם 100). לא מצאתי כי המקרה שבפני הינו מקרה חריג המצריך את התערבותה של ערכאת הערעור.

המבקשת מפנה לפסק הדין שניתן בע"א 4114/96 אביגדור המאירי נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב (1) 857 (להלן: "עניין המאירי") כאסמכתא ממנה היא למדה שדי בקצה חוט מדעי-רפואי בכדי למלא את דרישת הדין. המבקשת מוסיפה ומפנה לפסק הדין שניתן בע"א 7707/01 עליזה צורף נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (טרם פורסם, להלן: "עניין צורף") כאסמכתא לטענתה שהפנייה למוסד לביטוח לאומי שקולה לידיעת העובדות האמורה בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "החוק").

לשיטת המבקשת, "ביהמ"ש הנכבד קמא מייחד לפעלתנותו של התובע במיצוי זכויותיו במל"ל משום הוכחה לכך שלא ישן על זכויותיו, ובכך, בכל הכבוד, שגה. בשלל ההליכים שנקט התובע כנגד המל"ל אין אלא בכדי להעיד על כך שהיה מודע היטב לטענותיו בדבר הקשר הסיבתי המהווה את עילת תביעתו, ואם אין בכך את אותו 'קצה חוט' כדרישת הפסיקה- דייני".

המבקשת מוסיפה וטוענת כי פסק דינו של בית הדין לעבודה רק קובע את זכאותו של המשיב לפיצוי ואינו מכונן את הקשר הסיבתי בין פגיעתו לבין תנאי עבודתו, שכן "כל פירוש אחר יביא לתוצאה מעוותת, לפיה לא תקום לתובע כל עילת תביעה, ולא יוכל להוכיח את הקשר הסיבתי הנטען על ידו, כל עוד לא קבעה ערכאה אחרת- בענייננו, בית הדין האזורי לעבודה, את זכותו של התובע לתגמולי המל"ל".

יש להבחין בין המקרה שנדון בעניין צורף למקרה שבפני. שם, דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המערערת מהטעם שלא הוכיחה את קיומו של קשר סיבתי. התובעת ערערה לבית המשפט העליון, וערעורה נדחה מהטעם שתביעתה התיישנה. בקביעת הממצא לפיו התיישנה התביעה התייחס בית המשפט העליון להתנהלותה של התובעת תוך שניתן דגש לעדותה בפני בית המשפט המחוזי (פסקה 13 לפסק הדין).

לעניינו, יש ליתן את הדעת לכך שפסק דינה של ערכאת הערעור בעניין צורף התבסס על בירור שהתקיים בפני הערכאה הדיונית לגופו של עניין- בירור שרק בסופו ניתן פסק הדין. בבקשה שבפני, עותרת המבקשת כי אורה, כערכאת ערעור שאין פסק דין סופי מונח בפניה, על סילוקה על הסף של התביעה. אין להקל ראש בשלב הדיוני בו מצוי ההליך. בנקודת זמן זו, לא מצאתי מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט קמא לפיה "הקשר הסיבתי לא היה ברור בענייננו".

לנוכח האמור לעיל ולאור העובדה כי פתוחה בפני המבקשת הדרך לשוב ולהעלות את טענותיה לאחר שתשמענה הראיות, ויהיו בפני בית המשפט מלוא הנתונים העובדתיים ביחס לקיומו של "קצה חוט", החלטתי לדחות הבקשה.

משלא נתבקשה תשובה- אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום י"ד באב, תשס"ז (29 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: