החלטה בתיק ברע 2920/05

1.         המבקשים, הם הנתבעים, הגישו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב מיום 2.10.05,  שניתן על ידי כב' השופט ישי קורן, ואשר קיבל את תביעת המשיבה בעניין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה, עקב תאונה מיום 24.3.05.

המבקשים הגישו, בעקבות תביעת המשיבה, תביעה שכנגד.

2.         המשיבה טענה, כי נסעה ברחוב מעפילי אגוז, וכאשר רכבו של המבקש יצא מחנייה בבניין, מבלי לציית לתמרור המורה לו לתת זכות קדימה לנוסעים בכביש. רכבו של המבקש פגע בדופן ימין של רכבה, וגרם נזק לשתי הדלתות הימניות. בגין הנזק היא תבעה סך של כ-7,000 ש"ח.

3.         המבקש טען, כי אכן יצא מחניית בניין וביקש לפנות ימינה לרחוב מעפילי אגוז, אלא שגם המשיבה יצאה מחנייה בבנין, ורכבה עמד משמאל לרכבו ובמקביל לו. לטעמו, המשיבה עקפה את רכבו ופנתה ימינה, ואגב כך פגעה בפינה השמאלית הקדמית של רכבו. המבקש תבע סך של 1,830 ש"ח.

4.         בפסק דינו קבע בית המשפט כי האחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, וחילק את האחריות באופן ש- 75% לחובתו של המבקש, ו-25% לחובתה של המשיבה. בכך, קיבל בימ"ש קמא חלקית את תביעתה של המשיבה, וחייב את המבקשים לשלם לה סך של 5,350 ש"ח.

באשר לתביעתו שכנגד של המבקש, הרי שביהמ"ש דחה אותה, תוך שהוא מציין :

   "מר נגר לא הוכיח את נזקיו. תביעתו אינה נתמכת בהצעת מחיר כלשהי או בחוות דעת. הסכומים המפורטים בתביעתו של מר נגר אינם נתמכים בראיה כלשהי ועל כן אני נאלץ לדחות את התביעה בתיק 7293/05, ללא צו להוצאות"

פסק הדין של בימ"ש קמא ניתן, לאחר ששמע את העדים והתרשם ממהימנות עדותם, וכך קבע ביהמ"ש:

" אני מאמין לעיקרי גרסתה של כולי לפיה התאונה התרחשה כשהיא נוסעת ברחוב מעפילי אגוז ורכבו של נגר יוצא מחניית הבניין. לא מצאתי בסיס לטענתו של נגר כאילו כולי עקפה אותו משמאל בעת היציאה מחניית הבניין. גב' כולי העידה עד ראייה מטעמה, אשר אישר כי בטרם התאונה עמדה גב' כולי לצד הבית מספר 89 ברחוב מעפילי אגוז ומשם המשיכה בנסיעה ישר. מיד לאחר מכן התרחשה התאונה. יחד עם זאת, דעתי אינה נוחה מן העובדה שהגב' כולי ניסתה להסתיר את עובדת היותה בתחילת נסיעה לאחר שחנתה בצד הדרך והדגישה רק את נסיעתה ברחוב מעפילי אגוז בשעת התאונה, משל היתה בנסיעה רצופה בשעה שמר נגר התפרץ אל הכביש עם רכבו. לא כך היו הדברים. מר נגר יצא מחניית הבניין והיה עליו ליתן זכות קדימה לנוסעים ברחוב מעפילי אגוז ובכלל זה, לגב' כולי. ברם, הגב' כולי אף היא היתה בתחילת נסיעה לאחר שיצאה מחנייה בימין הדרך ברחוב מעפילי אגוז והיה עליה לנקוט משנה זהירות בהגיחה ממקום חנייתה אל הכביש, ובעוברה בסמוך ליציאה מחניית הבית."

5.         המבקשים טוענים בבקשתם, כי שגה בימ"ש קמא עת קיבל את גרסתה של המשיבה באשר לנסיבות התאונה, שכן אינה מתיישבת עם ההגיון הבריא. המבקשים טוענים, כי סוג הנזקים שהוצגו לביהמ"ש בתמונות, מלמד כי גרסתה של המשיבה אינה נכונה ושהנזקים נגרמו, שעה שניסתה לעקוף את רכבו של המבקש משמאל.

כן טוענים המבקשים כי טעה בימ"ש קמא, שעה שהסתמך על עדותו של מר יעקב חביו, עד מטעם המשיבה, שהעיד על נסיבות התאונה. זאת משום שהעד ראה רק את תחילת נסיעתה של המשיבה ואת מצב כלי הרכב לאחר התאונה, ואולם לא ראה את התאונה עצמה. כן מלין המבקש על כך שבימ"ש קמא לא הסביר לו, בשעת הדיון, כי עליו לתמוך את נזקיו בחוו"ד שמאי.

6.         על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא וכי יש סיכוי לערעור.

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם".

(ע"א 6581/98 - זאב זאבי ואח' נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות . תק-על 2005(1), 2899 ,עמ' 2903). כן ראה סעיף 64 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד 1984.

כן ראה ע"א 734/76, פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2), 661 ,עמ' 665:

"אין בית-משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית-משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית- המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי-אמצעית מן העדויות".

7.         לאחר שעיינתי בפסק הדין, בפרטיכל הדיון ובבקשת רשות הערעור, אני סבורה שדין הבקשה להידחות.

ביהמ"ש הסתמך בפסק דינו על מהימנות העדים שהעידו בפניו, והחליט להעדיף את גרסתה של המשיבה לאירועים נשוא התביעה. לכן, אין בידי ערכאה זו להתערב.

פסיקתו של בימ"ש קמא היא מפורטת וסבירה, ומתיישבת עם ההגיון הבריא. בימ"ש בחן את הראיות שבפניו, את עדויות הצדדים ולא מצא בסיס לגרסתו של המבקש לאירועים.