החלטה בתיק ברע 291/07

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופט אלכס קוגן, בשא 5270/06 בתיק עיקרי עב 7225/05) מיום 18.3.2007 בה נדחתה עתירת המבקשת (להלן: צים) למחיקת תביעת המשיבה (להלן: העובדת) כנגדה על הסף. 

2.      לאחר שעיינתי בכלל החומר שהונח בפני במסגרת בקשת רשות הערעור, על נספחיה ובמסמכים שהומצאו לתיק בית הדין על פי החלטותיי מיום 26.4.2007 ומיום 8.5.2007 אני מחליטה לדחותה. זאת, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. 

3.      ואלה העובדות לכאורה, הצריכות לענייננו, כעולה מהחומר שבפני:

העובדת הועסקה בצים החל מיום 1/8/1972 ועד ליום 31/12/04 עת פרשה לגמלאות מוקדמות, בהיותה בת כ-55, וזאת בהתאם להסכם פרישה אישי שנחתם מכוח  הסכם קיבוצי מיוחד מיום 11/10/2001 (להלן: ההסכם הקיבוצי).

ביום 25/12/2005 עתרה העובדת לבית הדין האזורי, בתביעה, בין היתר, לקבלת סעד הצהרתי הקובע כי תנאי הסכם הפרישה עליו חתמה נגועים באפליה מטעמי מין. 

ביום 31/12/06, הגישה צים בקשה למחיקת התביעה על הסף. במסגרת בקשה זו, טענה צים כי עניינה של תביעת המשיבה היא בזכויות שתחילתן ביום 1/11/2011 עת תגיע המשיבה לגיל 62, ולפיכך המדובר בתביעה שעילתה טרם באה לעולם. על כן, בהיעדר ידיעה אודות הוראות תקנון קרן הפנסיה אשר יהיו בתוקף במועד פרישתה של המשיבה לגמלאות,  לא ניתן ליתן היום סעד הצהרתי כלשהו הטומן בחובו קביעה, כאילו קיימת או תהיה קיימת אפליה כלשהי בין פורש לפורשת. כמו כן, טענה צים כי יש למחוק את התביעה על הסף אף מן הטעם שהמדובר בתביעה כספית אשר לא שולמה בגינה אגרה כדין.

בתגובתה לבקשה זו, טענה העובדת כי מהותה של התביעה הינה סעדים הצהרתיים בגין פרישה לגמלאות מוקדמות בתנאים מפלים, אשר יסודה בהוראה מפלה הקיימת באופן מובנה בהסכם הקיבוצי. נוסף על כך, אין המדובר בתביעה הנוגעת לתשלומי הגמלה עצמם, אלא בעילת אפליה שמקורה בהסכם הקיבוצי, ובהסכמי הפרישה הנחתמים מכוחו, ועל כן אין המדובר בתביעה כספית.

בית דין קמא דחה את הבקשה למחיקת התביעה על הסף, בהתבסס על ההלכה הנהוגה בבתי הדין לעבודה לפיה סעד של מחיקה על הסף יינתן ביד קמוצה ובמשורה, וקבע כי " לא ניתן בשלב מקדמי זה, לקבוע באופן חד משמעי, כי המדובר הוא בתביעה חסרת כל שחר כלפי המבקשת ולגבש פסק דין סופי מבלי שניתן למשיבה את יומה בבית הדין". מכאן הבקשה שלפני.  

4. במסגרת בקשת רשות הערעור חוזרת צים על טענותיה כפי שהובאו לבית דין קמא, ומציינת ומחדדת כי מאחר שהמדובר בתביעה שעילתה טרם באה לעולם, הרי שאפילו יינתנו למשיבה הסעדים ההצהרתיים המבוקשים על ידה, עדיין לא יהיה בכך כדי לקבוע מהם הסכומים המגיעים לה עקב כך, אם בכלל. על כן, יחייב הדבר התדיינות נוספת בעתיד. כמו כן, טוענת צים כי בית דין קמא לא בחן כלל את טענתה הנוספת כי יש למחוק את התביעה על הסף מן הטעם שלא שולמה בגינה אגרה כדין.

5.   הלכה מושרשת קובעת כי סעד של מחיקה על הסף מופעל על ידי בתי המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר (דב"ע מז/15-3 אפנר יצחק נ' מפעלי הדסה לנוער, לא פורסם; דב"ע נא/31-3 חיפה כימיקלים בע"מ נ' אברהם כלפון, פד"ע כב 518). במקרה דנן, נחה דעתי כי החלטת בית הדין האזורי, עומדת בקנה אחד עם ההלכה האמורה, בכל הנוגע לטענה כי מדובר בתביעה שעילתה טרם באה לעולם.

6.   באשר לעניין האגרה: אכן, בית הדין האזורי לא התייחס בהחלטתו לעניין זה. עיון בכתב התביעה מלמד כי סעד חלופי אותו ביקשה המשיבה הינו סעד כספי (ראו: סעיף 35 ד.2 לכתב התביעה) אשר, על פניו, דורש תשלום אגרה. בנוסף, במסגרת כתב התביעה הוגשה בקשה לפיצול סעדים, כך שבראשית יינתן פסק דין הצהרתי לעניין זכאותה של המשיבה לכספים הנתבעים, ובהמשך תגיש היא תביעה כספית מתאימה (ראו: סעיף 35 ה לכתב התביעה). החלטה בבקשה לפיצול סעדים טרם ניתנה. לפיכך, נראה לי כי אין מקום בשלב זה לדון בבקשת רשות הערעור בעניין האגרה, שכן להחלטת בית הדין בעניין הבקשה לפיצול סעדים השלכה מהותית על עניין זה.

יוטעם, כי לאחר שבית הדין האזורי ייתן החלטתו בעניין פיצול הסעדים, פתוחה הדרך בפני הצדדים להגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו בעניין, ככל שימצאו לנכון.

6.  סוף דבר - הבקשה נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה בהעדר הצדדים היום, ‏ד' סיון, תשס"ז (‏21 מאי,2007), ותישלח לצדדים.

לאה גליקסמן, שופטת