החלטה בתיק ברע 2903/06

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי שהבקשה אינה מצריכה תשובה.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט א' פורג) בבש"א 174401/06 מיום 13.11.06 לפיה ניתנה למשיב רשות להתגונן.

הרקע לבקשה שבפני הוא כדלקמן: במסגרת הליך התנגדות לביצוע שטר טען המשיב כי שיקים נגנבו ממנו וחתימתו זויפה. מנגד, טענה המבקשת כי גרסת המשיב בדבר גניבה וזיוף נטענה באופן כללי וללא פירוט מינימאלי. המבקשת הוסיפה וטענה כי גרסת המשיב מעוררת תמיהות, וכי המשיב לא השכיל להסביר כיצד נגנבו שיקים שאינם עוקבים וכיצד נפרע אחד מהשיקים. לאחר חקירת המשיב ולאחר שבאי כוח הצדדים סיכמו טיעוניהם, החליט בית המשפט קמא כי:

"גם לאחר חקירת המבקש (המשיב כאן, ש.ד.) , טענת הגניבה והזיוף שנטענו בתצהיר לא נסתרו. ככל שלמשיבה (המבקשת כאן, ש.ד.) טענות העולות מחקירת המבקש, זכותה לברר זאת בהליך העיקרי. ההלכה הפסוקה היא, כי בשלב זה די בהגנה דחוקה בלבד למתן רשות להתגונן, ונוכח טענת הזיוף ניתנת למבקש רשות להתגונן.

המשיבה תשלם למבקש הוצאות דיון זה בסך 2,500 ש"ח ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי".

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

בפתח בקשתה, מלינה המבקשת על פסיקת ההוצאות שבהחלטת בית המשפט קמא. לטענתה, פסיקת ההוצאות היוותה אקט עונשי המרוקן את הליך ההתנגדות לביצוע שטר מכל תוכן. עוד טוענת המבקשת, כי לא היתה כל הצדקה לחייבה בהוצאות ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, שכן חקירת המשיב כמו גם סיכומיה היו ממוקדים וענייניים. לגופו של עניין חוזרת המבקשת ומצביעה על התמיהות שמעלה גרסת המשיב, שלשיטתה לא זכו לכל תשובה עניינית, ולפיכך סבורה היא כי "הגם שמדובר בטענת זיוף הרי שאין די בהעלאת הטענה בצורה כללית ובלתי מפורטת, בתקווה כי למשמע טענה שכזו משכן הצדק יזועזע" (ההדגשה במקור, ש.ד.). המבקשת מטעימה כי אף בהתחשב בהלכה המקלה בסוגיה זו, הרי שלנוכח התמיהות בגרסת המשיב ראוי היה לדחות את בקשת הרשות להגן, ולכל הפחות להתנותה בהפקדת ערובה כלשהי. לבסוף, חוזרת המבקשת על טענתה שלא היה מקום לחייבה בהוצאות, תוך שהיא מדגישה כי "אם בסופו של יום יתבררו טענות המשיב כטענות סרק, יהיה מצב בו 'החוטא יצא נשכר' לכולי עלמא".

דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי ניהול המשפט וסדרי הדין הינם עניינים שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהם, מלבד במקרים חריגים (רע"א 4775/04 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו, דינים עליון סט 100; רע"א 1315/07 פרופ' דב פלדברג ואח' נ' נחמיאס ואח', טרם פורסם). לא מצאתי כי המקרה שבפני הינו מקרה חריג המצריך את התערבותה של ערכאת הערעור.

בדין קבע בית המשפט קמא כי גרסת המשיב, לפיה נגנבו שיקים וזויפה חתימתו, לא הופרכה. המשיב ענה תשובות קצרות ועקביות לשאלות שנשאל, כשלחלקן לא ידע להשיב. ברם, מעיון בפרוטוקול עולה שלא לחינם לא ידע המשיב לענות. כך למשל, נשאל המשיב מדוע מספרי השיקים שנגנבו לא היו עוקבים. הכיצד מצופה ממי שלכאורה נפל קרבן לגניבה לעמוד על הגיונו של הגנב? זאת ועוד, אף שהמבקשת מכחישה את גרסתו של המשיב, לא נטען על ידה כי הגנתו של המשיב היא "הגנת בדים". משכך, לא מצאתי יסוד להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא ליתן למשיב רשות להגן.

באשר לטענת המבקשת כי ראוי היה להתנות את מתן הרשות להגן בהפקדת ערובה, הרי שאין יסוד להתערבות בשיקול דעתו של בית המשפט קמא, וזאת משני טעמים: ראשית, ההלכה היא כי יש למעט בשימוש בסמכות זו, וזאת בשל החשש מפני חסימת שערי בית המשפט בפני הנתבע המבקש להתגונן; שנית, מדובר בעניין הנתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. ראו לעניין זה דברים שנאמרו בע"א 507/85, בדר פנון נ' שטראוס חברה לשיווק (חש"ל) בע"מ, פ"ד מג(1) 106:

"נראה לכאורה, כי זוהי סמכות רחבה, אשר השימוש בה תלוי בשיקול דעתו החופשי של בית המשפט. אלא שבשורה של פסקי דין שניתנו בבית משפט זה הונחו בתי המשפט שלא לעשות שימוש רחב בסמכות זו".

ובהמשך:

"אוסיף עוד, כי גם במקרי גבול אין בית משפט לערעורים נוטה להתערב בשיקול דעת הערכאה הראשונה לגבי החלטות מהסוג הנדון, אלא אם כן שוכנע, שהשופט הנחה את עצמו שלא על פי העקרונות הנכונים שפורטו לעיל, או שהחלטתו ניתנה על פי שיקולים בלתי מבוססים או בלתי סבירים".

כאמור, משנמצא כי גרסת המשיב עמדה בחקירה נגדית, ומשהמבקשת עצמה, על אף התמיהות שהעלתה, לא טענה כי מדובר ב"הגנת בדים", לא מצאתי לנכון לשנות מהחלטת בית המשפט קמא, שלא לחייב את המשיב בהפקדת ערובה כתנאי למתן רשות להגן.

כמו כן, ובהתחשב בכך שבקשת רשות הערעור נדחתה לגופו של עניין, גם לא מצאתי לנכון להתערב בפסיקת ההוצאות שיצאה תחת ידי בית המשפט קמא. ההלכה בסוגיה זו היא, כי בית המשפט שלערעור לא יתערב בסוגיית הוצאות המשפט, אלא במקרים נדירים (ראו ע"א 5630/90 תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ, פ"ד מז (2) 517, 528). לפיכך, מקל וחומר, שאין להיעתר לבקשה לרשות ערעור בעניין זה (בר"מ 6402/03 חברת משמרת אבטחה וניקיון (נהריה) בע"מ נ' החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ דינים עליון, כרך סה, 311). בשולי הדברים יוער, כי אם בסופו של יום יימצא שלא היה ממש בטענות המשיב, הרי שחזקה על בית המשפט קמא שייתן ביטוי הולם להתנהלות זו בפסיקת הוצאות בסופו של ההליך באופן שימצא לנכון.

הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה- אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה בדואר רשום לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ג' בסיון, תשס"ז (20 במאי 2007) בהעדר הצדדים.