החלטה בתיק ברע 2876/06

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי שהבקשה אינה מצריכה תשובה.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט דר' א' סטולר) בת"א 50279/05 מיום 01.11.06 בה נדחתה בקשת המבקש (התובע בבית המשפט קמא) למחוק טענות מבקשת הרשות להגן של המשיבה (הנתבעת בבית המשפט קמא).

הרקע לבקשה שבפני הוא כדלקמן: המבקש עבר צינתור לב וניתוח מעקפים בחודשים יוני ויולי 2005. בהמשך לכך, תבע את המשיבה לתשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח בריאות, הכוללת, לטענתו, כיסוי ביטוחי גם לניתוחים שבוצעו במערכת הציבורית. המשיבה הגישה בקשת רשות להגן, והמבקש עתר למחיקת סעיפים מהגנתה מן הטעם שאלה לא הועלו בהזדמנות הראשונה. בתאריך 01.11.06 דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקש. בהחלטתו, בחן בית המשפט את מכתבי הדחייה שהוציאה המשיבה לאור טענות הצדדים ולנוכח ההלכה המשפטית הרווחת בסוגיה, והגיע למסקנה כי:

"לאחר עיון בטענות הצדדים, בתגובה ובמצורפים לה, לא מצאתי כי יש להורות על מחיקת הסעיפים 5-9 לבקשת הרשות להגן.

סבורני, כי חברת הביטוח, בנימוקיה לדחיית התביעה מטעם המבקש, כפי שהוצגו לפני מיום 17.7.05 ומיום 23.10.05, העלו לכאורה את מלוא עמדתה בנוגע לעילות תביעתו של המבקש וכי לתובע עמדה זכותו להתייעץ עם הגורמים המקצועיים, תוך נקיטת צעדים לכלכל צעדיו.

כן לא התרשמתי כי יש בסעיפים הנטענים למחיקה משום 'שליפתן' של טענות מפתיעות בבקשה לרשות להתגונן.

נראה כי הנתבעת בכתב בקשתה לרשות להגן חזרה, פירטה והסבירה עמדתה אשר הועלתה בהזדמנות הראשונה במכתבי הדחייה.

הן במכתבי הדחייה והן בסעיפים המבוקשים לפסילה עומדת הנתבעת על ההבדלים בין ביצוע הניתוח במסגרת בי"ח פרטי לבין ביצוע ניתוח במסגרת בי"ח ציבורי על השלכותיו השונות.

בנסיבות אלו, דין הבקשה להידחות וכך אני מורה".

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

בבקשתו, חוזר המבקש וטוען כי "בבקשת הרשות להגן טענה חברת הביטוח טענה חדשה לגמרי. בבקשת רשות להגן זונחת חברת הביטוח את טענותיה כפי שהועלו במכתבי הדחייה, ומעלה טענה חדשה, לפיה הניתוחים בוצעו בבי"ח ציבורי ולא פרטי ועל כן אינם מכוסים בפוליסה" (ההדגשות במקור, ש.ד.). המבקש מלין על כך שבית המשפט קמא סקר בהרחבה את ההלכה הפסוקה בסוגיה זו, ולבסוף פסק בניגוד לה.

לגרסת המבקש, היה מבוטח בפוליסת ביטוח ניתוחית, הכוללת, בין היתר, כיסוי ביטוחי לתשלום שכר מנתח, אשפוז והוצאות נלוות עקב ניתוח. לאחר שעבר צינתור וניתוח מעקפים, ביקש מהמשיבה שתחזיר לו 50% מערך הצינתור, וזאת בהתאם לפוליסה. לטענתו, המשיבה שילמה לו בחסר, וממכתבי הדחייה למד כי הסיבה לכך היתה שחישובו התבסס על ערך "טופס 17", בעוד שחישובה של המשיבה התבסס על "שכר מנתח".

לפיכך, ולנוכח התשלום שבוצע, סבור המבקש כי המשיבה הודתה בקיומו של כיסוי ביטוחי לניתוח בבית חולים ציבורי, ולפיכך "אינה יכולה בבקשת רשות להגן לטעון כי אין כיסוי ביטוחי כלל!".

דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי ניהול המשפט וסדרי הדין הינם עניינים שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהם, מלבד במקרים חריגים (רע"א 4775/04 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו, דינים עליון סט 100; רע"א 1315/07 פרופ' דב פלדברג ואח' נ' נחמיאס ואח', טרם פורסם). לא מצאתי כי המקרה שבפני הינו מקרה חריג המצריך את התערבותה של ערכאת הערעור.

המבקש, מטעמים השמורים עמו, לא צירף לבקשתו זו את בקשת הרשות להגן שהגישה המשיבה, ומשכך לא הניח כל תשתית ראייתית לטענתו לפיה בבקשת הרשות להגן שינתה המשיבה טעמה, והעלתה טענה חדשה אשר לא בא זכרה במכתבי הדחייה (אותם מצא לנכון המבקש לצרף לבקשתו). די בטעם זה על מנת לדחות את הבקשה.

מעבר לדרוש אוסיף, כי מעיון בהחלטת בית המשפט קמא עולה כי בחן בקפידה את מכתבי הדחייה של המשיבה לאור הטענות שנזכרו בבקשת הרשות להגן, והתרשם כי טענותיה עומדות באמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה בסוגיה זו. מקובלת עלי גישתו של בית המשפט קמא, שעמד על הרציונל שבבסיס הכלל לפיו מחויבת חברת הביטוח לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעת מבוטח בהזדמנות הראשונה. אכן, זוהי חובתה של חברת הביטוח. עם זאת, ברי כי חובה זו נגזרת מתכליתה- לאפשר למבוטח לכלכל צעדיו. הכלל והתכלית שאותה הוא בא להגשים פורשו, ברחל ביתך הקטנה, בהנחיות המפקח על הביטוח.

חזרתי ועיינתי במכתבי הדחייה, ושותפה אני להתרשמותו של בית המשפט קמא כי במכתבי הדחייה פרשה המשיבה בפני המבקש את עמדתה במלואה, באופן שאפשר לו לכלכל את צעדיו. משלא צורף העתק מבקשת הרשות להגן שהגישה המשיבה, אין בידי להתערב במסקנותיו של בית המשפט קמא, כי לא הועלו בה טענות מפתיעות, וכי הטענות שנזכרו בה אך פירטו והסבירו את העמדה שהביעה המשיבה במכתבי הדחייה.

הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה- אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה בדואר רשום לב"כ הצדדים.