החלטה בתיק ברע 2868/06

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי כי הבקשה אינה מצריכה תשובה.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט מ' סובל) בת"א 58290/05 (בש"א 172155/06) מיום 16.10.06, לפיו נדחה ערעור המבקש על החלטת רשם בית משפט השלום (כב' הרשם י' גזית) מיום 19.07.06.

דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי בקשת רשות ערעור המוגשת על עניין שכבר הוכרע בפני ערכאת ערעור ראויה לידון בפני ערכאת ערעור נוספת אם היא מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123):

"בבואו לשקול את השאלה אם להעניק רשות לערער נוקט בית המשפט בהכרח בשיטת סינון שהעיקר בה הוא הענין היכול להיות לציבור הרחב בבירורה הנוסף של הסוגיה שכבר נדונה בשתי ערכאות. הווה אומר, בית המשפט אינו נותן דעתו אך ורק אל מה שנפסק כדי לבחון אם נכונה ההלכה שיצאה מלפני הערכאה הקודמת אלא המשקל המכריע מוענק לשאלה אם יש חשיבות משפטית או ציבורית לכך שדווקא מקרה זה יזכה לבירור שיפוטי נוסף".

המבקש לא הראה כי עניינו מעלה שאלה כאמור, ודי בטעם זה על מנת לדחות את הבקשה.

מעבר לדרוש אעיר, כי לא מצאתי ממש בבקשה גם לגופו של עניין.

ראשית, בהתאם לתקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, רשאי בית המשפט להורות על הגשת סיכומים בכתב "בין בנוסף על טענות שבעל פה, כולן או מקצתן, ובין במקומן". 

שנית, חזרתי ועיינתי בנספחי בקשת רשות הערעור, ומצאתי שבדין נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין מחמת הצדק. מעבר להלכה לפיה לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו בידי הערכאה הדיונית, הרי שבמקרה זה אין סיבה להתערב בממצאים שנקבעו. מתצהיריו של שליח המסירה ומעדותו בבית המשפט עולה שהיה עקבי בגרסתו כי ביצע את המסירה למבקש, אך הלה סירב לחתום. ודוק, העובדה שלא ידע להשיב לחלק מהשאלות בחקירתו, מאחר שעקב חלוף הזמן נשמט פרט זה או אחר מזכרונו, לא פוגמת בעדותו, אלא תורמת למהימנותן של תשובותיו. תמיהותיו של המבקש - כי בבקשה למתן פסק הדין צוין כי בוצעה "הדבקה" וזאת בניגוד לאמור בתצהירו של השליח, וכי בדו"ח החוקר צוין כי מגוריו של המבקש במקום אומתו עם "משפחת דיק" ולא עם "משפחת צוק" כשם שמסר בחקירתו - מתיישבות עם מסקנת בית המשפט קמא שמדובר בטעות של עורך הדין ולא של השליח, ומסקנה זו מקובלת עלי. מטבע הדברים, לשליח אין שליטה על דו"ח החוקר או על הבקשה למתו פסק הדין, שנערכו במועד מאוחר יותר, והוא עמד על כך שהשתלשלות העניינים היתה באופן המפורט בתצהירו, ובאופן זה בלבד, כבר בראשית חקירתו. זאת ועוד, תמיהה נוספת שהעלה המבקש - הנוגעת לאופן בו נרשם שם משפחתו (לוי או לאוי) -  באה אף היא על סיפוקה משהובהר כי המבקש החליף את שמו בעקבות מות אימו, ואין להלין על השליח כי מילא את תצהירו בהתאם לפרטים שנמסרו לו. 

לבסוף, לא מצאתי לנכון להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא שלא לבטל את פסק הדין מאחר שטענות שונות שהעלה המבקש לא יכולות להיחשב כטענות הגנה. בבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה לבית המשפט קמא טען המבקש, בלשון כללית, כי "הוא היה בעצמו עובד בנק ובעל תפקידים בכירים בבנק. הוא היה לקוח מועדף ומובחר" וכי "לאור הגשת התביעה דנן, המבקש מבקש לבדוק את מערכת ההתחשבנות שלו עם הבנק". אף במסגרת הערעור שהגיש על החלטת כב' הרשם לא טרח המבקש לפרט, אלא סמך טיעוניו על ההלכה לפיה "די בסיכויי הצלחה קלושים שיש לדעתו למערער נגד התביעה- כדי שיהיה לו יומו בבית המשפט". משכך, ובהתחשב בנוסח הטענות שעמדו בפני בית המשפט קמא, מקובלת עלי המסקנה כי טענות אלו לא יכולות להיחשב כטענות הגנה. בסוגיית הקיזוז ההלכה הפסוקה היא כי הטוען טענת קיזוז חייב "להכבד ולפרט טענה זו כדרך שמנסחים כתב תביעה, היינו לפרט את הסכומים הנתבעים במסגרת הטענה ולהציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת" (ראו ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פ"ד מה (5) 729). אף אם נבקש להקל בדרישה זו, לנוכח השלב הדיוני בו מצוי היה ההליך, עדיין אין להעלות על הדעת כי על בסיס טענות בעלמא יורה בית המשפט על ביטול פסק הדין. בשולי הדברים יוער, כי בבקשת רשות הערעור שבפני התכבד המבקש והואיל לפרט במעט טענותיו אלו. דא עקא, לא זו בלבד שאין מקום להעלות בפני ערכאת הערעור דברים שלא נידונו בפני בית המשפט קמא,  אלא ששוב עסקינן בטענות בעלמא שכן לא הובאו כל ראיות בעניין.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה- אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה בדואר רשום לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ז' בסיון, תשס"ז (24 במאי 2007) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: