החלטה בתיק ברע 2854/05

1.         המבקש, הוא הנתבע הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה מיום 6/10/05, שניתן על ידי כב' השופט אהרון מקובר, אשר קיבל את תביעת המשיבה היא התובעת,  בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לרכבה בתאונת דרכים מיום 20/2/05.

2.         המשיבה טענה בכתב התביעה כי, ביום 20/2/05 עת עמדה בעצירה מוחלטת ברחוב אמיל זולא והמתינה להשתלב בתנועה בדרך ז'בוטינסקי בפתח- תקווה, חלף המבקש שנהג במשאית, ופגע ברכבה בצידו השמאלי הקדמי. המשיבה העמידה את תביעה על סך של 1,687 ש"ח.

3.         המבקש טען בכתב הגנתו, כי הוא נסע על דרך ז'בוטינסקי לכיוון צומת גהה, ולאחר שפנה שמאלה בצומת גהה, פנתה אליו המשיבה וטענה כי הוא פגע ברכבה. לטענתו, לאחר שחזר למקום האירוע לרח' אמיל זולא נראה היה לו, כי המשיבה התדרדרה עם רכבה ופגעה בחלקו האחורי של נגרר המשאית בה נהג וגרמה לעצמה נזק, אך הוא אינו אחראי לתאונה.   

4.         בפסק דינו קבע בית המשפט כי גרסת המשיבה לא נסתרה, וכי הוא מאמין לגרסתה אשר חוזקה על ידי המבקש בעצמו עת הודה בדיון שהתקיים בפניו, כי מצא בנגרר של המשאית מאחור  סימן פגיעה. וכך קבע ביהמ"ש:

" גרסת המבקשת לא הופרכה. הנתבע מעלה השערות בלבד, שאין להם בסיס. המבקשת אומרת כי היא ראתה כיצד החלק האחורי של רכב הנתבע פוגע ברכבה, ואני מאמין לה."

5.         המבקש טוען בבקשתו כי שגה בימ"ש קמא עת האמין למשיבה וקבע, כי הנגרר של משאיתו פגע ברכבה של המשיבה, שכן למשאית נגרר אשר נסע במחובר למשאית שנסעה בכביש ישר ולא מעוקל, כך שלא יתכן שהנגרר המחובר סטה ופגע ברכב המשיבה. עוד הוא מבקש לצרף את הבעלים של המשאית כנתבע נוסף וכמבקש בבקשה זו.

בתגובתה טענה המשיבה כי אין חדש בטענות המבקש אשר מבוססות על השערות ואשר נדחו על ידי בית משפט קמא. עוד טענה המשיבה, כי בעדותו בבית המשפט, טען המבקש, כי הוא לא ראה ולא הרגיש בפגיעה ברכבה של המשיבה עד שהיא הפנתה את תשומת לבו לכך. הוא הודה, שקיימים סימני צבע ירוק ממכוניתה בפגוש שלו.

6.         על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא וכי יש סיכוי לערעור.

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם."

(ע"א 6581/98 - זאב זאבי ואח' נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות . תק-על 2005(1), 2899 ,עמ' 2903). כן ראה סעיף 64 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד 1984.

במקרה זה קביעותיו של בימ"ש קמא מבוססות על התרשמותו של בית המשפט מהעדים ועל קביעות בעניין מהימנות העדים שהעידו בפניו. בית משפט של ערעור אינו מתערב בממצאים אלו כפי שנקבע בע"א 734/76, פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2), 661 ,עמ' 665:

"אין בית-משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית-משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית- המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי-אמצעית מן העדויות".

למעשה, כל אשר טען המבקש בבקשתו זו, הוא כי גרסתו עדיפה על פני גרסתה של המשיבה. מאחר וגרסתו זו נבחנה כאמור,על ידי בית משפט קמא, ולאור כל האמור לעיל, אינני מוצאת לנכון להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

בקשתו של המבקש לצרף את בעל המשאית כנתבע בשלב של בקשת רשות ערעור - דינה להידחות, ואבאר:

אומנם, תקנה 24 לתקנות סדר הין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן:"תקנות סדר הדין האזרחי"), קובעת כי בית המשפט רשאי לבקשת בעל דין להורות על צירוף אדם כתובע או כנתבע אשר נוכחותו דרושה לצורך הכרעה יעילה בתובענה בכל שלב משלבי הדיון, ואומנם, תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי בית המשפט של הערעור רשאי להורות על צירופו של אדם כמשיב לערעור שלא היה בעל דין. ואולם, במקרה דנן עמדה בפני המבקש האפשרות לבקש את צירופו של  בעל המשאית כנתבע כבר בהליך שהתקיים בפני בית משפט קמא, והוא בחר שלא לעשות כן. נקבע בעניין זה בפסיקה, כי  אין לאפשר צירופו של אדם כמשיב נוסף בערעור במקום בו כבר ניתנה לו ההזדמנות להצטרף להליך בערכאה הקודמת, והוא לא ניצל הזדמנות זו, בפרט כאשר הצירוף בשלב הערעור מחייב את ביטולו של פסק הדין קמא (המרצה 242/63, דקרסל נ. כהן ואח', פד"י י"ז 1120).

במקרה זה לא הייתה כל מניעה לבקש צרוף כנ"ל בבימ"ש קמא, דבר שלא נעשה ולכן אין מקום להיענות לבקשת המבקש לצירוף בעל המשאית.

7.         לאור כל האמור לעיל, לאחר שעיינתי בפסק הדין, בפרטיכל הדיון, בבקשת רשות הערעור ובתגובת המשיבה, הבקשה נדחית. הנני מחייבת את המבקש לשלם למשיבה  הוצאות משפט בסך כולל של 750 ש"ח.

ניתנה היום, בלשכתי, ה' בטבת, תשס"ו (5 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים.