החלטה בתיק ברע 2813/05

1.         בפני בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בת"א בת"ק 1890/05 (כב' השופט י. קורן) מיום 15/9/05. בימ"ש קמא דחה את תביעת המבקש והוא חויב בתשלום הוצאות למשיבים.

2.         המבקש הגיש תביעה נגד המשיבים בגין הליכון שרכש מחברה הנמצאת בבעלותם. המבקש טען בכתב התביעה כי ההליכון שרכש היה פגום מלכתחילה, וכי כל בקשותיו מן המשיבים לתקנו, לא נענו לש

ביעות רצונו. לדבריו, הוא ביזבז זמן יקר וכסף בנסיון לשכנע את המשיבים לתקן את המכשיר, וכאשר ביקש לבטל את העיסקה, לא נענו המשיבים לבקשתו.

3.         בימ"ש קמא, לאחר ששמע את הצדדים ואת העדים מטעמם במשך שלוש ישיבות, קבע כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לדחות את התביעה. אני מאמין שהתובע אינו שבע רצון מהמכשיר שקנה, ואפשר שאיבד את האמון בנתבעים. אפס, תחושותיו הסובייקטיביות של התובע אינן יכולות להכריע את הדין. ראשית, לא שוכנעתי כי יש הצדקה להגשת תביעה אישית נגד הנתבעים. אין כל עילה להרמת מסך ההתאגדות מעל החברה עמה נעשתה העסקה ואין כל ראיה כי במקרה של הרמת מסך הנתבעים הם הנתבעים הנכונים. שנית, לא שוכנעתי כי נפל פגם בהתנהלות החברה. אני מאמין לנתבעים שהמכשיר טופל על ידי טכנאי ותוקן מעת לעת בהתאם לכתב השירות והאחריות. בסופו של דבר נמצא המכשיר תקין ומשסרב התובע להצעת הנתבעים ליטול את המכשיר לבדיקה מקיפה אין לו להלין אלא על עצמו. סוף דבר, התביעה נדחית."

4.         בבקשה טוען המבקש כי על אף שבמסגרת כתב ההגנה ביקשו המשיבים לצרף את החברה שבבעלותם כנתבעת בתביעה, לא נתן בימ"ש החלטה בעניין. לטענתו, מטעם זה בלבד יש לקבל את בקשתו. עוד טוען המבקש כי שגה בימ"ש קמא כאשר התעלם מראיות שהוצגו וכאשר העדיף את גירסת המשיבים על פני גירסתו של המבקש. המבקש טען כי בהחלטתו גרם בימ"ש קמא לעיוות דין בקבעו כי הוא הטריח את המשיבים, שכן הם אלה שגרמו לו לטרוח אחריהם. המבקש טען כי שגה בימ"ש קמא עת לא התייחס בפסק דינו לטופס בדיקת טכנאי שהגיש על פיו נקבע כי במכשיר ישנה תקלה, כיוון שעורכו לא התייצב לדיון.

בתגובתם לבקשה טוענים המשיבים כי המבקש העלה בבקשתו טענות עובדתיות חדשות שמקומן אינו בערכאת הערעור, לפיכך יש לדחותן. המשיבים חוזרים על הטענה כי בינם לבין המבקש אין כל יריבות, וטוענים עוד כי המבקש קיבל את השירות המגיע לו, ואף מעבר לכך.

5.         לאחר שעיינתי בפסק דינו של בימ"ש קמא , בבקשת המבקש ובתגובה, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה.

בקשת המבקשת מושתתת, רובה ככולה, על טענות עובדתיות. הלכה פסוקה היא כי בימ"ש של ערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י בימ"ש בערכאה הראשונה. לעניין זה ראה ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים, פ"ד לב(2) 661, 665:

"אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי אמצעים מן העדויות."

כן ראה ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1) 2899, 2903:

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם".

6.         במקרה זה בימ"ש קמא שמע את הצדדים וקבע שהמכשיר טופל ותוקן מעת לעת בהתאם לכתב השירות והאחריות. עוד קבע בימ"ש קמא כי לא נפל פגם בהתנהלות החברה, כך שגם אם צורפה החברה כנתבעת נוספת היתה נדחית התביעה.

זאת ועוד, על פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד, אם וכאשר סבור ביהמ"ש כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין, וכי יש סיכוי לערעור.

פסק הדין מנומק ומבוסס כדבעי וניתן לאחר שהתקיימו בעניינו של המבקש שלוש ישיבות שונות. המבקש לא העלה בבקשה כל נימוק המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. אני דוחה את טענת המבקש על פיה עדיפה גרסתו על פני גירסת המשיבים, וכי היה על בימ"ש קמא להעדיפה ולקבלה. בימ"ש קמא נתן את פסק דינו לאחר ששמע את העדים, התרשם מדבריהם וממהימנותם, ולא מצאתי כי נפלו בפסק הדין פגם או טעות משפטית שיש בהם כדי להצדיק את התערבותי.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

אני מחייבת את המבקש בהוצאות הבקשה בסך 1,000 ש"ח.

ניתן היום בלשכתי, כ"ג בתשרי, תשס"ז (15 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר.