החלטה בתיק ברע 2738/05

בקשת רשות ערעור המופנית כנגד החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט מ' שנהב, סג"נ), מיום 18.9.2005, שניתנה בגדרו של ת.א. 58993/97 (בש"א 16981/05), לפיה נדחתה בקשה למתן פסק דין.

העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:

בין הצדדים התנהלו שלושה הליכים. בתיקים אזרחיים 39287/97 ו- 58993/97 התובע היה המבקש שבפני, ואילו בת.א. 32676/98 נתבע על ידי המשיב.

בת.א. 58993/97, שהוא נשוא הבקשה שבפני, ניתן בתאריך 27.10.97 פסק דין כנגד המשיב בהעדר הגנה. מנימוקים שלא הובהרו, למרות פסק הדין, אוחד הדיון בשלושת התביעות בפני כב' השופט מ' שנהב ובתאריך 16.6.99 ניתן על ידו פסק דין.

בעמ' 3 לפסק הדין כותב כב' השופט:

            " למען הסדר הטוב יצויין כי ביום 27.10.97 ניתן פסק דין בת.א. בתובענה זו כנגד הנתבע (המשיב דכאן, ש.ד.) בהעדר כתב הגנה. לא מצאתי החלטה על ביטול פסק דין זה אך מאליו מובן כי יש לבטלו ולפיכך מבטלו".

על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי - ע"א 2566/99.

בתאריך 28.11.1999 התקיים דיון בקדם ערעור בפני כב' השופטת ה' גרסטל. לאחר שהסתבר כי הבקשה לביטול פסק דין, שהוגשה על ידי המשיב בתאריך 6.11.97, לא נדונה ופסק הדין בוטל במסגרת פסק הדין נשוא הערעור, מבלי שהתקיים דיון, הציע בית המשפט לצדדים כי פסק דין מיום 16.6.1999 יבוטל ככל שהוא מתייחס לביטולו של פסק הדין בת.א. 58993/97 . הצדדים יחזרו לבית משפט השלום לדיון בבקשה לביטול.

ההצעה התקבלה על ידי הצדדים וניתן לה תוקף של פסק דין.

אין חולק כי בשלב זה לא נדון הערעור לגופו, פסק הדין נותר על כנו ובית המשפט אף ציין כי לא ינקטו הליכי הוצאה לפועל כל עוד לא הוכרעה הבקשה לביטול פסק דין.

בתאריך 17.5.2000 דן כב' השופט שנהב בבקשה לביטולו של פסק הדין שניתן, כאמור, בהעדר הגנה ולאחר שבחן את טענות הצדדים וראיותיהם, החליט לקבל את הבקשה ולהורות על ביטולו של פסק הדין שניתן בתאריך 27.10.1997.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות לערער (בר"ע 1993/00), אשר נדונה בתאריך 22.10.2000 על ידי כב' השופטת גרסטל, אשר הציעה לבטל את ההחלטה המבטלת את פסק הדין וכי הצדדים יחזרו לבית המשפט קמא לצורך קיום חקירות נגדיות ומתן החלטה מנומקת.

הצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט וההחלטה בוטלה.

בתאריך 26.12.2001 דן כב' השופט שנהב בשנית בבקשה לביטולו של פסק הדין ולאחר שהסתיימה חקירת העדים ניתנה על ידו, בתאריך 7.2.2002, החלטה המבטלת את פסק הדין מיום 27.10.97.

גם הפעם לא השלים המבקש עם החלטה זו, ושב והגיש בקשת רשות לערער (בר"ע 1454/02). בדיון שהתקיים בפעם השלישית בפני כב' השופטת גרסטל, ולנוכח השתלשלות העניינים, שתוארה על ידי לעיל, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה הבר"ע תימחק והצדדים יזומנו לדיון בפני בית משפט קמא לקביעת סדרי דיון וכל צד ישמור לעצמו כל טענה. יחד עם זאת צויין בהחלטה, שנתנה תוקף להסכמת הצדדים, כי עו"ד כהן, באת כוח המשיב, טוענת שהדיון הסתיים למעשה.

בתאריך 6.11.2002, לאחר שהוגשה בקשה למתן פסק דין, ניתנה על ידי כב' השופט שנהב החלטה בה חוייב התובע (המבקש דכאן) להפקיד 15,000 ש"ח ערובה להוצאות, שאם לא כן תימחק בקשתו.

כב' השופטת שטרנברג-אליעז, אשר דנה בבר"ע 2824/02, שהוגשה על החלטה זו, קיבלה בתאריך 9.10.02 את הבקשה וביטלה את חיובו של המבקש בהפקדת ערובה להוצאות.

בתאריך 23.1.2003 דן כב' השופט שנהב בבקשת התובע למתן פסק דין בו יחוייב הנתבע (המשיב דכאן) בתשלום מלוא סכום התביעה.

בהחלטתו קבע כב' השופט כי הדיון בתיק הסתיים עם מתן פסק הדין בתאריך 16.6.1999 (המכונה על ידו "פסק הדין המשולש"), וכי בשום שלב לא ביטל בית המשפט המחוזי את פסק הדין לגופו. לפיכך, סבר בית המשפט, כי משנוכח שלא נותר הליך כלשהו הדורש הכרעה, דין הבקשה להידחות.