החלטה בתיק ברע 2718/06

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט מאיר יפרח) מיום 18.09.06 (בת.א. 38478/06 בש"א 167163/06) לפיה התקבלה בקשת המשיבה למתן צו זמני, האוסר על המבקשת (חברת ברגמן תעשיות ונכסים (1996) בע"מ) לפעול לחילוט ערבות בנקאית ע"ס 500,000 ש"ח, שהוצאה על ידי בנק לאומי לישראל בע"מ. כן ניתן צו מניעה זמני האוסר על הבנק להעביר כספי הערבות אל המבקשת, עד למתן פסק דין בתובענה שהוגשה על ידי המשיבה נגד המבקשת.

הרקע העובדתי:

המשיבה הינה חברה העוסקת בבניית פרוייקטים גדולים בתחום המסחרי והתעשייתי. בתאריך 10.10.04 נכרת בין המשיבה למבקשת הסכם, לפיו התחייבה המשיבה לבנות עבור המבקשת מפעל לייצור מזון לבעלי חיים באזור התעשיה עמק חפר.

להבטחת קיום ההתחייבות, מסרה המשיבה לידי המבקשת ערבות בנקאית אוטונומית, שהוצאה בתאריך 09.11.04, בסכום של 933,000 ש"ח. ערבות זו הוחלפה בתאריך 14.07.05, בהמשך לפניית המבקשת מיום 04.07.05, שנעשתה על גבי נייר מכתבים שבכותרתו צויין השם: "ברגמן תעשיות ונכסים בע"מ". אין חולק כי אין זה שמה של המבקשת וכי חברה בשם זה אינה קיימת.

בכותרת כתב הערבות המתוקן צויין כדלקמן:

"לכבוד

ברגמן תעשיות ונכסים בע"מ

אנו מאריכים בזה את תוקף הערבות הנ"ל...

בשאר תנאי הערבות לא יחול שינוי".

(ההדגשה אינה במקור - ש.ד.).

דהיינו, המוטב על פי כתב הערבות מיום 14.07.05 אינה המבקשת, אלא גוף משפטי שאינו קיים למעשה.

במהלך ביצוע העבודות נתגלעו מחלוקות בין הצדדים ובתאריך 22.06.05 קיבלה המשיבה מהבנק הודעה בדבר דרישת המבקשת לחילוט הערבות. המשיבה פנתה לבית המשפט בבקשה למתן צווים שימנעו חילוטה של הערבות. בבקשתה העלתה שורה של טענות הנוגעות לעצם הדרישה, שעיקרן התייחסו לחוסר תום לבה של המבקשת המגיע עד כדי מרמה חמורה. בהחלטתו המקיפה והיסודית דחה כב' השופט יפרח את טענות המשיבה, ככל שהן נוגעות לקיומן של נסיבות מיוחדות, המקימות עילה לעיכוב ביצועה של ערבות אוטונומית וקיבל את הבקשה בשל קיומה של אי-התאמה בין זהות המוטב על פי הערבות לזה של המבקשת, שהיא הצד לחוזה שעל פי הוראותיו הוצאה הערבות הבנקאית.

דיון:

המבקשת חולקת על גישתו של בית המשפט קמא הקובע כי אי-ההתאמה בשם המוטב מונעת מימושה של הערבות בשלב זה.

המשיבה תומכת בגישת כב' השופט יפרח ומוסיפה וטוענת כי היה מקום לקבל את בקשתה, גם בשל שינוי החיוב הנערב כפי שמצא ביטויו במכתב המבקשת, ממנו עולה כי הערבות הבנקאית המוארכת הינה ערבות טיב אשר נועדה להבטיח את ביצוע התיקונים בתקופת הבדק ולא ערבות ביצוע.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי כי דין הבקשה להידחות.

כב' השופט יפרח בחן את טענות המשיבה אחת לאחת והתייחס למחלוקות העובדתיות המשפטיות, ולא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטה על כל חלקיה.

לענין אי-ההתאמה, יישם כב' השופט יפרח את ההלכה שנפסקה בבש"פ 10532/03 אירית רשל ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(6) 469 ובע"א 7168/03 שלמה חבר ואח' נ' עו"ד צוריאל לביא בתוקף תפקידו כנאמן של נגה אלקטרוטכניקה בע"מ (בהקפאת הליכים) ואח' (טרם פורסם), תוך התייחסות לשתי הגישות השולטות ביישומו של עקרון ההתאמה: זו הדוגלת בדרישת התאמה מוחלטת וזו המוכנה להסתפק בהתאמה מהותית בין הוראות הערבות הבנקאית לתנאים הנדרשים למימושה.

כב' השופט יפרח דן בטענות המבקשת, ולאחר שבחן את עדות מנהלה, הגיע למסקנה כי האשם לניסוח השגוי של כתב הערבות הוא על המבקשת אשר עשתה שימוש בנייר מכתבים הנושא שם משובש. כב' השופט הדגיש כי לא הובהר על שום מה ולמה עושה המבקשת שימוש במסמכים הנושאים שם משובש של חברה אשר אינה קיימת כלל.

המבקשת היא שערכה את המסמך שהוגש לבנק ועל פיו הוצא כתב הערבות המתוקן והיא זו שפנתה לבנק בדרישה לביצוע הערבות על גבי נייר מכתבים הנושא את השם "ברגמן תעשיות ונכסים בע"מ" ביודעה כי אין בנמצא גוף משפטי הנושא שם זה.

עוד ציין בית המשפט כי לטענת המבקשת לפיה מדובר בטעות סופר, לא הונחה תשתית ראייתית, מאחר שאיש מבעלי הדין לא נחקר ביחס לאפשרות הנטענת.