החלטה בתיק ברע 268/06

1.      בבית הדין האזורי בירושלים נידונה, במסלול של דיון מהיר, תביעתו של המבקש לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ותשלומים נוספים בגין עבודתו אצל המשיבה, ועם סיומה.

2.      המבקש הועסק כשומר באזור ירושלים, החל מיום 01.07.03. את משמרתו האחרונה ביצע ביום 24.04.04. על מועד סיום יחסי העבודה ונסיבותיו היו הצדדים חלוקים בבית הדין האזורי.

המבקש התחייב במסגרת חוזה עבודתו, כי יבצע לא פחות מארבע משמרות שבועיות בצורה נאותה, תוך הקפדה על מילוי הוראות הממונים עליו.

3.      בית הדין האזורי (השופטת אורנית אגסי ונציג הציבור מר קדם; דמ 6646/04) שמע את עדויות הצדדים ונציגיהם, בחן את כלל המסמכים והראיות שהוצגו בפניו וקבע כדלקמן:

המבקש פוטר ממקום עבודתו ביום 11.04.04 בשל קשיים שהערים על שיבוצו בסידור העבודה, שכמוהם כהפרת חוזה עבודה; מאחר שהמבקש פוטר בתוך 9.5 חודשים לאחר תחילת עבודתו, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הבראה; משניתנה למבקש הודעה מוקדמת מספקת, נדחתה תביעתו לדמי הודעה מוקדמת; היקף משרתו של המבקש בממוצע היה 60% משרה; למבקש נפסקו פדיון ימי חופשה, דמי חגים וכספי הפרשות לקרן פנסיה שלא בוצעו; כספים שנוכו משכרו של המבקש שלא כדין יושבו לו, ללא פיצויי הלנת שכר; תביעתו לדמי ביגוד, שעות נוספות ולהפרשי שכר נדחתה.

4.      בבקשת רשות הערעור מלין המבקש כנגד חלק מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, על המסקנות הנובעות מהן. בין היתר, טוען המבקש כנגד הקביעה כי אחוז משרתו עמד על 60%, בעוד המשיבה בעצמה טענה ל- 65% משרה. טוען המבקש, כי פוטר באמצעות מכתב שנשלח אליו ביום 06.05.04 ולא בהודעה בעל פה במועד מוקדם יותר, כפי שקבע בית הדין האזורי. עוד נטען, כי יומן הנוכחות שהציג המבקש כלל רק רישום חלקי של שעות עבודתו, ועל כן הגיע בית הדין האזורי למסקנה השגויה שצמצם את שעות עבודתו לקראת סיום העבודה, תוך הערמת קשיים. לסיכום, טוען המבקש כנגד אי פסיקת פיצויי הלנת שכר בגין ניכויים משכרו שלא כדין.

5.       לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, ובתיק בית הדין האזורי, אני מחליטה לדחות את בקשת רשות הערעור. זאת, מבלי לבקש את תגובת המשיבה, בהתאם ל תקנה 85(ג) לתקנות בית הדין לעבודה, תשנ"ב - 1991.

6.      כלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות שהיו בפניה.

בהליכי דיון מהיר, בפרט, התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת ביותר, ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות (דב"ע נז/212-9 משה קוריאט - נירה שובל, מיום 27.04.98). בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום לחרוג מאותו כלל.

7.      קביעתו של בית הדין האזורי, כי הודעת פיטוריו של המבקש ניתנה לו ביום 11.04.04, קיבלה חיזוק מעדויות הצדדים והגורמים הממונים מטעמם, לפיהן מכתב הפיטורים נמסר למבקש ביום 11.04.04, בנוסף למשלוח המכתב בדואר רשום. בהתאם, קבע בית הדין האזורי כי באותו מועד ידע כי משמרתו האחרונה תהיה ביום 24.04.04. זאת ועוד, בית הדין האזורי מצא בהתנהלותו של המבקש, כמו גם בהעלמת עובדות שונות הנוגעות לנסיבות סיום העסקתו, כדי להעיד על העדר נקיון כפיו. לאור התנהלות זו, ומשלא עמד בנטל להוכיח כי פוטר בנסיבות ובמועד שטענה לו המשיבה, נדחו תביעותיו לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מקודמת.  

בנסיבות העניין, נחה דעתי כי ממצאיו ומסקנותיו של בית הדין האזורי ראויים להתאשר, משלא מצאתי סתירה בולטת לעין בחומר הראיות או טעות של ממש המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. ויודגש, לערכאת הערעור לא קיים היתרון שהיה קיים לערכאה הדיונית להתרשמות בלתי אמצעית מן הראיות (דב"ע מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי - הירשהורן, פד"ע כ 349, 352).

כמו כן, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי בדבר היקף משרתו של המבקש, אשר ניתנה לאחר שבחן את שעות עבודתו ומשמרותיו של המבקש בממוצע.

8.      יוער, כי קביעותיו של בית הדין האזורי באשר לנסיבות סיום העסקתו של המבקש התבססו, בין היתר, על המפורט ביומן הנוכחות שהציג בהליך. ככל שסבר המבקש בהליך בבית הדין האזורי כי נתונים אלו חלקיים ואינם מספקים לצורך הוכחת תביעתו, היה עליו להעלות את טענתו זו בבית הדין קמא, או לכל הפחות לדרוש את הצגתו של יומן הנוכחות המלא באמצעות המשיבה. המבקש לא עשה כן, ובחר להעלות את טענה זו רק לאחר שפסק בית הדין האזורי בעניינו. בנסיבות אלו, אין הצדקה לקיים דיון בערכאת הערעור בעניין זה.

9.      אשר לטענות המבקש כנגד אי פסיקתם של פיצויי הלנה, הרי שהחלטת בית הדין האזורי להפחית את פיצויי הלנת השכר או לבטלם היא החלטה שבשיקול דעת, תוך בחינת תום ליבם של המעביד והעובד, הנסיבות האובייקטיביות, ושקילת התכלית העומדת ביסוד חוק הגנת השכר. בנסיבות העניין, התרשם בית הדין האזורי כי בין הצדדים קיימת מחלוקת כנה, ועל כן דחה את תביעתו זו.

      ככלל, השאלה מהי מחלוקת של ממש, כאמור ב סעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, היא שאלה עובדתית, ורק במקרים נדירים תתערב ערכאת הערעור בקביעה אם היה ממש בחילוקי הדיעות, שהרי זו קביעה מעורבת של עובדות והסקת מסקנות מהן (דב"ע נו/273-3 אליהו פדידה - תכנון מכשור תהליך בע"מ, לא פורסם). נחה דעתי, כי המקרה דנן אינו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בפסיקתו זו של בית הדין האזורי.

10.   סוף דבר - הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ד' סיון תשס"ו (30.05.06) ותישלח לצדדים בדואר.

                                                                        ורדה וירט ליבנה, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: