החלטה בתיק ברע 266/08

1.         זוהי בקשת רשות ערעור (להלן- הבקשה) על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (דמ 5545/04; השופטת אריאלה גילצר-כץ), אשר קיבל את תביעת המשיבה לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת בסך 18,500 ש"ח ופסק לזכותה  בנוסף פיצוי הלנת פיצויי פיטורים בסך 28,000 ש"ח, שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח ו-500 ש"ח הוצאות משפט .

2.         העובדות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי הן אלה:

 המבקשת, הינה חברה העוסקת בשירותי אבטחה (להלן גם: החברה). המשיבה עבדה בחברה כמוקדנית במשך 3 שנים ו-9 חודשים, החל מחודש 3/2001 ועד 12/2003.  בסוף חודש נובמבר 2003 קיבלה המשיבה מהגב' איריס סופר, אחראית ומנהלת מוקד החברה, אישור לחופשה של חודש וחצי החל מיום 7.12.2003. (ולא 7.12.2007 כפי שנכתב בטעות בסעיף א.3 לפסק הדין). המשיבה נסעה לטיול בחו"ל  ביום 7.12.2003 ושבה לארץ ביום 12.1.2004; החל מיום 14.1.2004 פנתה המשיבה אל המבקשת בהודעות פקס ובשיחות טלפון וביקשה לחזור לעבודה אך פניותיה החוזרות ונשנות לא נענו. המשיבה פנתה להסתדרות, וזו פנתה בשמה אל המבקשת בדרישה להשיבה לעבודה, אך גם פניה זו נענתה בסירוב, בטענה כי המשיבה עזבה את העבודה מרצונה כבר ביום 7.12.2003. משסירבה המבקשת להשיבה לעבודה או לשלם לה פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת הגישה המשיבה לבית הדין האזורי את התביעה מושא הבקשה.

3.         בית הדין האזורי לאחר ששמע את העדויות ובחן את הראיות הגיע לכלל מסקנה, כי המשיבה יצאה לחופשה ביום 7.12.2003 לאחר שקיבלה את אישור המבקשת, וכי היא מעולם לא הודיעה למבקשת על עזיבתה את העבודה. בית הדין ציין כי " עדותו של מנהל הנתבעת, מר שלו, הייתה רצופת סתירות ובלתי מהימנה שלא נאמר למעלה מזה".   לאור קביעות אלו חייב בית הדין האזורי את המבקשת לשלם למשיבה את הסכומים שפורטו בסעיף 1 לעיל.

4.        על פסק דינו של בית הדין האזורי הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שבפני, בה שבה וטענה ,כי המשיבה עזבה את עבודתה מרצונה לצורך חיפוש עבודה בארה"ב, וכי רק לאחר מכירת החברה במסגרתה שולמו פיצויי פיטורים לחלק מהעובדים, נזכרה המבקשת, כי גם היא עובדת הזכאית לפיצויי פיטורים. כמו כן שבה וטוענת המבקשת כי דרישת המשיבה (באמצעות עמותת קו לעובד) לשלם לה את יתרת ימי החופשה דמי ההבראה ודמי נסיעות בתחילת חודש 12/2003 (ולא במועד תשלומם הרגיל), מחזקת את טענתה, כי המשיבה עזבה את עבודתה בחברה ביום 7.12.2003 מרצונה החופשי במטרה לטוס לארה"ב ולמצוא שם עבודה, ולפיכך אין היא זכאית לפיצויי פיטורים.

5.        לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתגובת המשיבה, אני מחליט ליתן רשות ערעור  רק לעניין חיוב המערערת בתשלום פיצוי הלנת פיצויי פיטורים בסך 28,000 ש"ח.

6.        לא מצאתי ליתן רשות ערעור בשאר העניינים שהועלו בבקשת רשות הערעור מטעמים אלה:

 הלכה פסוקה היא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. בהליכי דיון מהיר, בפרט, התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת ביותר ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות (ראה דב"ע נז/212-9 משה קוריאט - נירה שובל, מיום 27.04.98). בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום לחרוג מכלל זה. בית הדין האזורי שמע את עדויות הצדדים ומצא, כי עדותה של המשיבה מהימנה יותר. לא זו אף זו, כפי שציין בית הדין האזורי עדותה של המשיבה נתמכת בעדותה של הגב' איריס סופר, אשר הייתה מנהלת המוקד בתקופה האמורה. מאידך עדותו של מנהל המבקשת הייתה רצופה בסתירות. לא למותר לציין כי, המשיבה ביקשה לצאת לחופשה לתקופה של כחודש וחצי לאחר שרכשה כרטיס טיסה סגור מוגבל בימים, וכי הנסיעה הייתה להודו ולא לארצות הברית, נתונים אלה מפריכים גם הם את גרסת המערערת.

7.         גם הטענה שהעלה מר אהרון סידיס,אחד מבעליה של החברה,לפיה  קפצה המשיבה על עגלת מקבלי הפיצויים, עקב מכירת החברה, אינה מתיישבת עם המסמכים המעידים על פניות חוזרות ונשנות של המשיבה הן בעצמה והן באמצעות ההסתדרות בתקופה שבין ה-14 ל 25 בינואר 2004, עוד בטרם קיבלו עובדי החברה פיצויים בגין מכירתה כפי שטען מר סידיס. גם בתשובתו של מנהל החברה מר אורי שלו מיום 5.2.2004  לפנייתה של נציגת ההסתדרות אין זכר לטענה זו.

8.        סוף דבר - בקשת רשות הערעור מתקבלת חלקית, כמפורט בסעיף 5 לעיל. בתוך 15 יום מהמועד בו תומצא למבקשת החלטה זו, תמציא המבקשת  הודעת ערעור המתייחסת אך ורק לנושא לגביו ניתנה לה רשות ערעור, וכן תדאג לתשלום אגרה נוספת בגין הערעור. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות

ניתנה היום, ד' באב, תשס"ח (5 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: