החלטה בתיק ברע 2652/05

1.         המבקש הוא הנתבע, הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בת"א מיום 28/7/05, שניתן על ידי כב' השופטת מיכל ברק-נבו, בעניין חיוב המבקש בשכר טירחתו של המשיב שהוא שמאי מקרקרעין, אשר ביצע עבור המבקש שומות לקביעת שווי נכס.

2.         המשיב טען בכתב תביעתו, כי המבקש פנה אליו באמצעות רו"ח גדי שיוביץ לצורך עריכת שומה לנכס מקרקעין. לטענתו, לאחר שביקר בנכס ולאחר שקיבל לידיו את כל המסמכים הרלוונטים לצורך קביעת השומה, התבקש על ידי המשיב לקבוע את שווי השוק של הנכס. לטענתו שכר הטירחה עבור עבודתו לא נקבע מראש מאחר ודרישות השומה לא היו סופיות, אולם לטענתו נאמר לו כי "לא תהיה כל בעיה בנושא שכר הטרחה" (סעיף 4 לכתב התביעה). המשיב טען כי במהלך הכנת השומה כאמור, נתבקש על ידי המשיב גם לקבוע את שווי הנכס  רטרואקטיבית ליום 1/10/01 ולאחר העברת השומות המוכנות לרו"ח שיוביץ,  הוא התבקש להכין גם שומת שווי למימוש מהיר ודמי שכירות ראויים.  לטענתו,  לאחר שמתכונת הדוחות שהכין אושרה על ידי רו"ח שיוביץ הוא פנה למשיב בעניין שכר טירחתו, וזה ביקש ממנו להסדיר זאת עם רו"ח שיוביץ. המשיב טען כי דרש עבור העבודה שביצע סך של 5,000$ בתוספת מע"מ, וכי סכום זה נקבע על פי תעריף מנחה מטעם לשכת שמאי המקרקעין בישראל, ולאחר שניתנה הנחה משמעותית. לטענתו, המשיב סירב לשלם לו את שכר הטירחה המבוקש והסכים לשלם סך של 1,500$ בלבד, בטענה כי הוא לא דרש הכנת שומות למימוש מהיר ולדמי שכירות ראויים. 

3.         המבקש טען בכתב הגנתו, כי מעולם לא שכר את שירותיו של המשיב, לא ביקש ממנו להכין שומה כלשהיא ולא קיבל לידיו שומה כזו או אחרת.

4.         בית משפט קמא, אשר שמע את הצדדים והתרשם מעדותם, החליט לקבל את תביעתו של המשיב וכך הוא קבע בפסק דינו המפורט והמנומק:

"אני מאמינה לתובע, כי הנתבע הזמין ממנו את השומה. אין להניח כי על סמך השיחה  הטלפונית עם שיוביץ בלבד, בלי לשוחח עם הנתבע, בלי לקבל ממנו פרטים ובלי להפגש עימו, החל התובע בעבודה. לא ברור למי נשלח המסמך שנשלח בפקס ביום 1/6/03 ממשרד עו"ד גלזנר, אך עצם הימצאותו  בידי התובע, בהיעדר הסבר כלשהוא לכך, מתיישב טוב יותר עם גירסת התובע שהנתבע מסר לו מסמכים בקשר לנכס ביום 4/6/03, מאשר עם גירסת הנתבע, כי לא מסר לתובע דבר וכל מה שיש לו נלקח מתיק הבנין בעירייה. עובדה זו, בשילוב עם כל הראיות והמסקנות שצויינו לעיל, מביאים אותי לתת אמון רב יותר בגירסת התובע... התרשמתי כי הנתבע נהג בצורה חמקמקה ופתלתלה. התייחסותו לעניין התצהיר שנתן שיוביץ בתמיכה לתביעתו והתנערותו ממנו, היוו נדבך נוסף בהתרשמותי זו.

..במאזן ההסתברויות הדרוש להוכחת התביעה במשפט האזרחי, הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכיח שהנתבע, הוא ולא אחר, הזמין מהתובע את השומה."

5.         המבקש טוען בבקשתו זו כי בית משפט קמא טעה בכך שקיבל את גירסתו של המשיב, למרות שאין כל ראיה ישירה לכך שהמבקש הזמין ממנו שומה. עוד הוא טען, כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לעובדה, כי אין הסכם שכר טירחה בין הצדדים ואין הסכם כתוב להזמנת עבודה.

6.         במקרה זה קביעותיו של בימ"ש קמא מבוססות על התרשמותו של בית המשפט מהעדים ועל קביעות בעניין מהימנות העדים שהעידו בפניו. הלכה פסוקה היא כי בית משפט של ערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים ראה ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2), 661 ,עמ' 665:

"אין בית-משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית-משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית- המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי-אמצעית מן העדויות".

7.         זאת ועוד, על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא וכי יש סיכוי לערעור.

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם."

(ע"א 6581/98  זאב זאבי ואח' נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות . תק-על 2005(1), 2899 ,עמ' 2903). כן ראה סעיף 64 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד 1984.

במקרה זה אין כל טענה מהותית שמצריכה התערבותה של ערכאת הערעור.

8.         לאחר שעיינתי בפסק הדין, בפרטיכל הדיון, בבקשת רשות הערעור ובתגובת המשיב אני סבורה שדין הבקשה להידחות.  הטענות אשר מעלה המבקש בבקשותו זו היו לנגד עיניו של בית משפט קמא אשר התייחס אליהן מפורשות בפסק דינו, וכך הוא קבע:

"התובע אומנם התרשל בכך שלא דאג להסכם כתוב עם הנתבע, אך מבלי שיהיה בכך כדי להצדיקו, אני מניחה שעשה כן לאחר שביקר בנכס ונפגש עם התובע, וראה כי - כפי שהעידו התובע , הנתבע ושיוביץ - מדובר באדם עתיר נכסים ובנכס מפוא ששוויו רב, ולכן סבר שלא תהיה בעיה בנושא שכר הטרחה."

 בית משפט קמא אף נתן משקל לכך שלא נחתם הסכם בבואו לפסוק את שכר טירחתו של המשיב וכך הוא קבע: "באשר לשכר הטירחה לו זכאי התובע בגין העבודה: הסכם כאמור לא נחתם. (הדגשה שלי ר.ל.ש)... טענות התובע בעניין זה לא נסתרו על ידי הנתבע, אך דרישת השכר נראית לי מופרזת, בנסיבות העניין. לפיכך, על דרך אומדנה, אני מעמידה את שכר הטירחה שישלם הנתבע לתובע על סך של 12,000 ש"ח +מע"מ."

9.         אני סבורה שפסק הדין מנומק היטב. בית משפט קמא נתן דעתו לכל טענות הצדדים ועל כן דין הבקשה להידחות. הנני מחייבת את המבקש לשלם למשיב  הוצאות משפט בסך כולל של 1,500 ש"ח

ניתן היום י"ז בשבט, תשס"ו (15 בפברואר 2006) בלשכתי.

  המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים.