החלטה בתיק ברע 262/07

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת אורנית אגסי; דמ 5526/06), אשר קיבל חלקית את תביעת המשיב, וחייב את המבקשת בתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה למשיב.

2.      תמצית העובדות כעולה מפסק הדין של בית הדין האזורי:

2.1.   המשיב הועסק על ידי המבקשת, שהינה חברה המספקת שירותי כח אדם, בחפירות ארכיאולוגיות אצל רשות העתיקות, החל מחודש ספטמבר 2003, בהיקף משרה משתנה, על  בסיס יומי.

2.2.   בתלוש השכר של המשיב הופיע רכיב ח.מ.ה, בסך של 1.07 ש"ח לשעה, כאשר לטענת המבקשת על פי סיכום עם המשיב תשלום זה, בסך של 8.5 ש"ח ליום, מהווה תשלום החלק היחסי של התנאים הסוציאליים בגין חופשה, חגים והבראה. 

2.3.   בחודש דצמבר 2005 התפטר המשיב מעבודתו.

3.      בפסק הדין מושא הבקשה, קיבל בית דין קמא את גרסת המשיב לפיה עבד ברציפות אצל המבקשת, וכי לאחר שחלה הפחתה משמעותית בהיקף עבודתו פנה למבקשת והלין על הפחתה זו וביקש לעבוד ימים נוספים. לאור האמור לעיל, קבע בית הדין האזורי כי יש לקבל את טענת המשיב כי התפטר מעבודתו עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים. כן התקבלה תביעת המשיב לתשלום פדיון חופשה ודמי הבראה. בהקשר זה, דחה בית הדין האזורי את טענת המשיבה לקיזוז הרכיב "ח.מ.ה" מהסכומים המגיעים למשיב בגין חופשה והבראה, בקובעו כי רכיב זה מהווה חלק משכרו של המשיב, הן מהטעם שבהתאם לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 אין תוקף לקביעה כי שכר כולל דמי חופשה, והן מטעם שהמבקשת לא הוכיחה הסכמה מפורשת של המשיב להכללת דמי הבראה ודמי חגים בשכר.

4.      בבקשת רשות הערעור קובלת המבקשת כנגד:  קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, לפיהן המשיב עבד ברציפות והתפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה, התפטרות המזכה אותו בפיצויי פיטורים; החישובים בפסק הדין בדבר פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצויי פיטורין; אי קיזוז פיצוי סכום השווה לתמורת  הודעה מוקדמת שהמשיב לא נתן ואי קיזוז התשלומים ששולמו למשיב במהלך תקופת עבודתו ברכיב השכר ח.מ.ה מהסכומים אותם חויבה לשלם למשיב.

5.      לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובתיק בית הדין האזורי, אני מחליטה לדחות את הבקשה, בלא לבקש את תגובת המשיב. זאת בהתאם לתקנה 85(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991.

6.      לעניין זכאות המשיב לפיצויי פיטורים: כאמור, בית הדין קיבל את גרסתו העובדתית של המשיב כי חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, המזכה אותו בפיצויי פיטורים בהתפטרות. כלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. בהליכי דיון מהיר, בפרט, התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת ביותר, ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות (ראה דב"ע נז/212-9 משה קוריאט - נירה שובל, מיום 27.04.98). בהקשר זה, יש להדגיש כי לערכאת הערעור לא קיים היתרון שהיה לערכאה הדיונית להתרשמות בלתי אמצעית מן הראיות (דב"ע מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי - הירשהורן, פד"ע כ 349, 352). במקרה הנדון, לא מצאתי מקום לחרוג מאותו כלל, שכן  המבקשת לא הצביעה על סתירה בולטת לעין בין קביעותיו של בית הדין לבין חומר הראיות או טעות של ממש המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. לפיכך, יש לדחות את בקשת רשות הערעור בעניין זה.

7.      לעניין חישוב הסכומים המגיעים למשיב בגין פדיון חופשה ודמי הבראה: לא מצאתי כי נפלה טעות בתחשיב בית דין קמא בנוגע לגובה התשלומים להם זכאי המשיב בגין פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה. לטענת המבקשת, בית הדין פסק לטובת המשיב זכויות מעבר לאלו שנתבעו על-ידו. אולם, הסכומים שנפסקו למשיב בגין פדיון חופשה ודמי הבראה נמוכים מהסכומים שנתבעו על-ידי המשיב בכתב התביעת. אמנם קיימים הבדלים בין האופן בו שערך המשיב את החישוב לבין האופן בו ערך בית הדין את החישוב, הנובעים מכך שהמשיב חישב זכויותיו בהתאם לצו ההרחבה בענף אספקת כוח אדם (להלן: "צו ההרחבה"), בעוד בית הדין קמא קבע שצו ההרחבה אינו חל על הצדדים. אולם, משנפסקו לטובת המשיב בסופו של יום סכומים הנמוכים מהסכומים שתבע בכתב התביעה, דין טענות המבקשת בעניין זה להידחות.

האמור לעיל מהווה תשובה גם לטענת המבקשת בעניין חישוב פיצויי הפיטורים שנפסקו לזכות המשיב.  המשיב טען בתביעתו כי הוא זכאי לפיצויי פיטורין בגובה 7,419 ש"ח, אולם מסכום זה הוא הפחית 78%, וזאת על יסוד טענתו כי הוא זכאי לפנסיה על-פי צו ההרחבה, טענה שנדחתה נוכח קביעת בית הדין כי צו ההרחבה אינו חל על המשיב. משכך, יש לדחות את טענת המבקשת כי פסיקת פיצויי פיטורים בסך 5,035 ש"ח מהווה פסיקה בסכום הגבוה מהסכום שנתבע.

8.      לעניין טענת הקיזוז: אין מקום להתערבות בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי לא הוכחה הסכמה מפורשת של המשיב להכללת הזכויות הסוציאליות בשכר. לעניין טענת המבקשת לפיה היה מקום לחייב את המשיב בתשלום דמי הודעה מוקדמת: אמנם, לא הייתה התייחסות מפורשת של בית הדין לעניין זה, אולם משמעות הדבר היא כי טענה זו נדחתה. בכל מקרה, לנוכח קביעתו העובדתית של בית הדין בדבר צמצום קיצוני בהיקף משרתו של המשיב ב- 70%, לא היה מקום לחייב את המשיב בתשלום דמי הודעה מוקדמת, על פי הוראת סעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א- 2001.

השוו:  עע 1218/02 XUE BIN - חברת א. דורי - חברה לעבודות הנדסיות בע"מ.

מעבר לכך, הצמצום הקיצוני במשרתו של המשיב עד כדי עבודה בת חמישה ימים בחודש בממוצע, מעלה ספק בנוגע לצורך של המבקשת בעבודת המשיב בתקופת ההודעה המוקדמת.

9.      סוף דבר - הבקשה נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"א אייר תשס"ז (‏09.05.2007) ותישלח לצדדים בדואר.

                                                                        לאה גליקסמן, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: