החלטה בתיק ברע 2526/05

1.         הנתבע הוא המבקש בבקשה זו, הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בת"א מיום 24/8/05, שניתן על ידי כב' השופט אליהו בכר. בית משפט קמא קבע כי הוא אחראי לנזקי הרכוש אשר נגרמו לרכבו של המשיב בתאונת דרכים מיום 28/2/03, ואשר חייבו לשאת בתשלום עבור הנזקים כאמור.

2.         המשיב טען בכתב התביעה, כי רכבו משמש ללימוד נהיגה, וכי ביום 28/2/03 מורה לנהיגה בשם לחמי דוד נהג ברכבו ותוך כדי שיעור הנהיגה, כאשר התקרב רכבו לרכב המבקש אשר חנה בצידה הימני של הדרך - פתח המבקש את דלת הרכב, וגרם לרכבו נזק.

3.         המבקש טען בכתב הגנתו כי המשיב הוא זה שנצמד לרכבו וגרם לו נזק. הוא טען כי גובה הנזק הנטען על ידי המשיב, אינו מתיישב עם אירוע התאונה שכן לרכב בו הוא נהג, שהוא רכב מושכר, נגרמה "שריטה" בלבד והוא חויב בגין כך על ידי חב' ההשכרה בסך של 250 ש"ח בלבד.

4.         בית משפט קמא קבע בפסק דינו כדלקמן:

" לאחר ששמעתי את מר דוד לחמי ואת הנתבע באשר לנסיבות התאונה, ולאחר שראיתי תמונות רכב התובע, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה...

עיקר הפגיעה מצוי בכנף הימני של רכב התובע באופן שמצביע על חריטה עמוקה בכנף ולכן גם על פתיחת דלת לכיוון מכונית התובע, ומכאן שגירסת הנתבע לאופן קרות התאונה אינה סבירה בעיני."  

5.         על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא וכי יש סיכוי לערעור.

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם."

(ע"א 6581/98 זאב זאבי ואח' נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות . תק-על 2005(1), 2899 ,עמ' 2903). כן ראה סעיף 64 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד 1984.

6.         המבקש טוען בבקשתו זו, כי בית משפט קמא שגה עת חייב אותו בתשלום הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבו של המשיב, שכן לטענתו היה על בית המשפט לחייב את חברת הביטוח אשר ביטחה את חברת ההשכרה ממנה הוא השכיר את הרכב. המבקש עותר לביטול פסק הדין שניתן נגד נגדו ולחיוב חברת הביטוח שביטחה את חב' ההשכרה, ואולם חברת הביטוח לא היתה צד לדיון. 

המבקש אינו משיג על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, אשר לפיהן הוא נמצא אחראי לקרות נזקי המשיב, אלא למעשה עותר בשלב זה לצירופה של חב' הביטוח אשר ביטחה את חב' ההשכרה כדי לחייב אותה בתשלום נזקי המשיב.

תקנה 24 לתקנות סדר הין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן:"תקנות סדר הדין האזרחי"), אומנם קובעת כי בית המשפט רשאי לבקשת בעל דין להורות על צירוף אדם כתובע או כנתבע אשר נוכחותו דרושה לצורך הכרעה יעילה בתובענה בכל שלב משלבי הדיון. תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי במקרים מסוימים בית המשפט של הערעור רשאי גם הוא להורות על צירופו של אדם כמשיב לערעור שלא היה בעל דין. ואולם, במקרה דנן עמדה בפני המבקש האפשרות לבקש את צירופה של חברת הביטוח כנתבעת כבר בהליך שהתקיים בפני בית משפט קמא, והוא בחר שלא לעשות כן. עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 24/8/05 מעלה כי גם המשיב העלה את השאלה מדוע לא פנה המבקש לחב' הביטוח שביטחה את  חב' ההשכרה (ראה ע"מ 5 לפרוטוקול הדיון שורות 18-19).

נקבע בעניין זה בפסיקה, כי  אין לאפשר צירופו של אדם כמשיב נוסף בערעור במקום בו כבר ניתנה לו ההזדמנות להצטרף להליך בערכאה הקודמת, והוא לא ניצל הזדמנות זו, בפרט כאשר הצירוף בשלב הערעור מחייב את ביטולו של פסק הדין קמא ( המרצה 242/63, דקרסל נ. כהן ואח', פד"י י"ז 1120).

במקרה זה לא הייתה כל מניעה לבקש צרוף כנ"ל בבימ"ש קמא, דבר שלא נעשה ולכן אין מקום להיענות לבקשת המבקש לצירוף חברת הביטוח בשלב זה, מה גם שהמשיב רשאי להגיש תביעה נפרדת נגד חברת הביטוח שביטחה לטענתו את הרכב.

7.         לאור כל האמור לעיל, ולאחר שעיינתי בפסק הדין, בפרטיכל הדיון ובבקשת רשות הערעור, הבקשה נדחית.

8.         בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום א' בשבט, תשס"ו (30 בינואר 2006) בלשכתי.