החלטה בתיק ברע 250/06

1.         המשיבים נקטו בהליכי הוצל"פ לביצוע פסק דין שניתן נגד המשיבות הפורמליות, מודי חרסינה וכלים סניטריים בע"מ ומודי חיפה (1990) בע"מ (להלן "החייבות"). במסגרת הליכים אלה הוטל עיקול על מטלטלין של החייבות.

2.         המבקשת הגישה בקשה לביטול העיקולים שנרשמו על המטלטלין הנ"ל, בטענה כי יש ברישום העיקול משום הוספתה כחייבת נוספת בתיק וכי אין מקום לבצע הרמת מסך.

3.         בהחלטה מיום 29.1.06 בתיק הוצל"פ 8-05-30284-02 קבעה ראש ההוצל"פ, כבוד הרשמת קרן מרגולין-פלדמן כי :

"לאור כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי צד ג' (המבקשת - הערה שלי- ב.ב.) אמנם מחזיקה בנכסים השייכים לחייבות (או מי מהן) וכי נועדה, בין היתר, גם אם במהלך "חייה", להשתלט על הפעילות העיסקית של החייבות ולהחליפן לכל דבר ועניין (למעט לעניין סילוק החובות).

על כן אני סבורה כי  יש לראות בצד ג' כחלק בלתי נפרד מן החייבות לצורך הליכי ביצוע פסה"ד וגביית החוב כאן".

4.         החלטה זו הינה נשוא הבקשה שבפני, כאשר המבקשת טוענת כי ראש ההוצל"פ נעדר סמכות לאשר הרמת מסך ההתאגדות וכי טעה בקביעותיו העובדתיות.

5.         המשיבות טענו בתגובה כי ההחלטה ניתנה כדין וכי דין הבקשה להידחות.

6.         החלטתה האופרטיבית של כבוד הרשמת הינה כי "הנכסים שייכים לחייבות" ואין ספק כי החלטה זו ניתנה בסמכות והיתה חיונית לצורך הכרעה בבקשת המבקשת עצמה, שטענה כי הנכסים שייכים לה וכי אינה מחזיקה בנכסי החייבות.

יתירה מזאת, המדובר בשלב זה בהליך עיקול בלבד, כאשר המטלטלין טרם נמכרו ואין ספק כי בנסיבות שכאלה - מוסמך ראש הוהצל"פ להורות על העיקול, גם אם אין המדובר בכתובת הרשומה של החייבות, כטענת המבקשת.

ודוק : המבקשת היא שפתחה את  החזית הבעלות במטלטלין שעוקלו בבקשתה בפני ראש ההוצל"פ  ולא נקטה בהליך על פי סעיף 28(ג) לחוק ההוצל"פ .

די בעובדות אלו כדי להביא לדחיית בקשת המבקשת.

7.         יחד עם זאת , אני סבורה כי גם לגופו של ענין צדקה כבוד הרשמת בקביעתה ואין לי אלא לחזור על דברי כבוד השופט מגן אלטוביה בבר"ע (ת"א) 2417/05 ( כפי שהובאו על ידי כבוד הרשמת בהחלטתה) ולפיהם:

"הגבלת היכולת להרים את מסך ההתאגדות בין אשכול חברות באופן שזו אינה יכולה שתעשה במסגרת הליכי הוצאה לפועל, אינה עולה בקנה אחד עם תכלית היציבות הכלכלית והמשפטית הכרוכות זו בזו והתכלית שבבסיס סעיף 6 לחוק החברות. גם מוצא הפירוק אינו נותן תמיד מענה, לא משפטי ולא עסקי והדברים ידועים. על כן מצאתי בכל אילו תמיכה להרחיב, ככל שלהרחבה יחשב הדבר, את הילכת רשף קבלנים".

גם בע"א 790/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם) קבע כבוד הנשיא ברק כי:

"העי קול הוא, כידוע, אמצעי דיוני, בו משתמש נושה כדי להבטיח ביצוע חיוב כספי של החייב כלפיו. מטרת העיקול למנוע מבעל הזכויות או מהמחזיק בנכס מלסכל את פירעון החוב לנושה (ע"א 4360/90 בר חן נ' כוכבי , פ"ד מז(2) 311, 320; ע"א 6574/99 מדינת ישראל, משרד השיכון נ' עו"ד קרייתי (טרם פורסם)). מטרתו לעכב כל דיספוזיציה בנכס ובכך להמריץ את החייב לקיים את חיובו כלפי הנושה (הלכת אהרונוב , בעמ' 242). אין הוא מקנה זכות מהותית בנכס המעוקל. היטיב להבהיר זאת השופט חשין בפרשת אהרונוב :

"עיקול - ורישומו של עיקול במירשם המקרקעין - הינו אמצעי-דיוני שייעודו לייחד נכס מנכסיו של חייב לצורכי הוצאה-לפועל. עיקול אינו מקנה למעקל זכות מהותית לא בנכס לא לנכס, ופועלו אינו אלא "להקפיא" את הנכס וליידע את הציבור כי הנכס מעוקל וכי זכותו של הבעלים כפופה לעיקול, קרא: הבעלים אסור הוא שיוציא את הנכס מרשותו - או שיקנה בו זכויות לאחרים - על דרך שתמנע את המעקל לממש את הנכס ולהועיד את התמורה לפירעון החוב" (שם, בעמ' 268).

בנסיבות אלה - ממילא אין בקביעת כבוד הרשמת משום קביעה אופרטיבית בקשר לבעלות במטלטלין שעוקלו, וכפי שגם נקבע על ידה בהחלטתה , נשמרה למבקשת הזכות לפנות לבימ"ש בעתירה בענין הבעלות ברכוש זה.

8.         אשר על כן - אני דוחה את הבקשה.

9.         המבקשת תשלם למשיבים שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח ומע"מ.