החלטה בתיק ברע 2452/06

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו (כב' השופט חגי ברנר), לפיו התקבלה באופן חלקי תביעת המשיבים כנגד המבקשת, תוך חיוב המבקשת בתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש בסך 2,000 ש"ח וכן הוצאות משפט.

בבקשתה, מעלה המבקשת שורה של טענות כנגד פסק דינו של בית משפט קמא, שלשיטתה מושתת על אדנים שגויים, תוך שהוא מפנה את האצבע המאשימה אל הגורם הלא נכון בפרשה.

העובדות אינן שנויות למעשה במחלוקת.

המשיבים ביקשו לרכוש שני כרטיסי טיסה בקו בנקוק תל אביב עבור ילדיהם.

עלות העסקה, שבוצעה בין המשיבים לבין חברת אל על, היתה כ - 12,000 ש"ח.

חברת אל על הזרימה בטעות חיוב בסך של 12,000 דולר לחשבון המשיבים.

ככל הנראה (ועניין זה נאמר על ידי בזהירות, מאחר ואל על לא היתה צד להליך בבית משפט קמא, אך במערכת היחסים בין הצדדים שלפני, אין מחלוקת שכך אירע ולפיכך, לצורך הסכסוך ביניהם, זאת נקודת המוצא העובדתית) נתקלה אל על בקשיים בהזרמת חיוב בסדר גודל של 12,000 דולר לחשבון המשיבים, ומלכתחילה סורבה העסקה על ידי חברת האשראי, ובדרך לא דרך, תוך שהיא משתמשת בקוד שעקף את הסרוב האמור, הוזרם בסופו של דבר החיוב, תוך שחשבון המשיבים מחויב בסך של 60,344 ש"ח, בגין עסקה אותה לא ביצעו מעולם.

מבחינת המשיבים, המשמעות הייתה שהם לא יכלו לבצע כל עסקה נוספת בכרטיס האשראי, שלמעשה נחסם אופרטיבית, באשר תקרת האשראי שלהם אצל חברת האשראי היתה 20,000 ש"ח ומשגילו הללו את הטעות, נזעקו והגיעו למשרדי המבקשת במונית, שטחו את טענותיהם, ואכן התקלה תוקנה בתוך 48 שעות, תוך שסכום ההפרש מוזרם על ידי המבקשת (עוד בטרם זוכתה על ידי חברת אל על).

בהמשך, אירעה תקלה נוספת, מאחר והזיכוי הוזרם פעמיים ובוצע חיוב נוסף, אך זיכוי וחיוב אלה אינם מעלים ואינם מורדים לצורך ההליך.

כאמור, בגין מערכת העובדות כפי שפורטה לעיל, מצא בית משפט קמא לנכון לחייב את המבקשת בתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש ועל חיוב זה היא מלינה בהליך הנוכחי.

בהתאם להחלטת כב' השופטת לבהר-שרון מיום 9.10.06, הגיבו המשיבים על בקשת המבקשת.

לאחר שקראתי את הבקשה והתגובה ומכוח סמכותי לפי תקנה 407(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדחות את הבקשה.

למעשה, בית משפט קמא יצא מנקודת מוצא שקיבלה את טענות המבקשת, בכל הנוגע להשתלשלות העובדתית, במערכת היחסים מול אל על. עם זאת, בית משפט קמא קבע, בצדק לטעמי, שיצאה תקלה מתחת ידי המבקשת, בעצם אישור העסקה. למשיבים, נקבעה מסגרת אשראי בסך של 20,000 ש"ח. למערכת הוזרמה עסקה בסך של למעלה מ- 60,000 ש"ח. גם אם נקבל מבחינה עובדתית את הטענה לפיה חברת אל על הזרימה קוד שעקף את הסרוב הראשוני שבו נתקלה העסקה, הרי שעובדה זו מקימה קושי כפול מבחינת המבקשת: הקושי הראשון, כיצד זה ניתן בכזאת קלות לעקוף את המערכות שאמורות למנוע הזרמת עסקאות שאינן מאושרות לתוך מערכת המחשוב של המבקשת; הקושי השני - והוא הבעייתי יותר מבחינת המבקשת - כיצד זה אישרה האחרונה הזרמה של עסקה בהיקף של למעלה  מ-60,000 ש"ח, למי שיש להם מסגרת של 20,000 ש"ח. גם אם תרצה לומר שאל על הזרימה קוד שגוי כלשהו, הרי שעדיין חייבת להיות מערכת בקרה מובנית של המשיבה, למנוע בדיוק מקרים שכאלה. מקובלת עלי לחלוטין קביעתו של בית משפט קמא, לפיה "אם אכן קיים כשל כלשהו במערכת האלקטרונית של הנתבעת אשר מאפשר לספק לכפות על הנתבעת עסקה שלא היתה ולא נבראה, ואין תמרור אזהרה כלשהו שמתריע מפני העובדה שמדובר בחיוב העולה פי שלוש (צ"ל: שלושה) על מסגרת האשראי של התובעים אצל הנתבעת, הרי שעל הנתבעת לפתור בעיה זו בכוחות עצמה ואין היא יכולה לצאת פטורה במערכת היחסים שלה מול התובעים. בנסיבות כאלה, ניתן היה לצפות כי כאשר מוזרם חיוב בסכום העולה על פי שלוש (צ"ל: שלושה) ממסגרת האשראי של התובעים אצל הנתבעת, יטרח מישהו מעובדי הנתבעת להרים טלפון לתובעים ולברר את טיבו של החיוב".

אני ער כמובן לעובדה שמדובר בחברה שמן הסתם, מבצעת פעולות חיוב וזיכוי רבות דבר יום ביומו (אף שלא הובאו ראיות בעניין זה, בית משפט קמא התייחס לטענה בפסק הדין, בעמ' 5 פסקה 3), אך חובתה של המבקשת, כספקית שירות שעיסוקה בחיובים כספיים, שלעיתים יכול היקפם להיות הרה גורל מבחינת מי מוזרם חיוב שגוי בהיקפו לחשבונו, לנקוט באמצעים שיבטיחו שמקרים כאלה לא יוכלו להתרחש, גם מול ספקים "יצירתיים" שמזרימים קודים מטעים למערכת המחשוב (שלא לומר, נקיטת אמצעים למנוע מספקים שכאלה גישה לקודים, שמלכתחילה לא אמורים להיות בהישג ידם).

מכל הטעמים הללו, נדחית הבקשה.

המבקשת תשלם למשיבים הוצאות בסך 2,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתנה היום כ"ב בניסן, תשס"ז (10 באפריל 2007) בהעדר הצדדים

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.