החלטה בתיק ברע 2451/06

בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה (כב' השופט נחום שטרנליכט) מיום 23.7.06 ומיום 3.9.06, בהן נדחו בקשותיו של המבקש לביטול פסק דין שניתן כנגדו במעמד צד אחד ובהעדר הגנה.

המבקש סבור שיצאה טעות מתחת ידי בית משפט קמא, שעה שדחה את בקשותיו.

בהתאם להחלטת כב' השופטת לבהר-שרון מיום 25.9.06, הועברה הבקשה לתגובת המשיב שטען כי אין לקבל את דבריו של המבקש ויש לקיים את החלטת בית המשפט קמא.

לטענת המבקש על בית המשפט קמא היה לבחון מה הם סיכויי הצלחת התביעה בטרם דחה את בקשתו לביטול פסק הדין ודי בעובדה כי לא התייחס בהחלטתו לסיכויי ההצלחה כדי להוות שיקול לקבלת רשות הערעור.

המבקש הנו בעליה של חברת שירותי השומרים (1989) אבטחה שמירה וניקיון בע"מ

 (להלן: "חברת שירותי השומרים" או "החברה") עד לכניסתה להליך של כינוס נכסים ופירוק, אשר נתבעה אף היא במסגרת תביעתו של המשיב כנגד המבקש.

המשיב, מר ניצן בראונר, הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה כספית בסך של 7,015 ש"ח כנגד המבקש וכנגד חברת שירותי השומרים בגין נזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מפגיעת רכב שבבעלותה של חברת שירותי השומרים. הרכב הפוגע היה רשום במשרד הרישוי על שמו של המבקש ומשכך צורף אף הוא כנתבע לתביעה הקטנה.

לטענת המבקש באותה תקופה נכנסה חברת שירותי השומרים להליכי פירוק וכינוס ומשכך קיבל מספר עצום של מסמכים וכתבי בי-דין בשמה. המבקש לא שם לב שבאחד מהם, וזו התביעה נשוא הליך זה, הוא נתבע באופן ישיר. מסיבה זו לא הוגש על ידו כתב הגנה, הוא לא התייצב לדיון שנקבע וניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה.

ביום 20.6.06 הוגשה מטעמו של המבקש בקשה לביטול פסק הדין, בתגובה טען המשיב כי לא ידע שחברת שירותי השומרים נמצאת במצב של כינוס נכסים.

ביום 23.7.06 ניתנה החלטת בית משפט קמא הדוחה את הבקשה מאחר ולא נמצא בה כל נימוק מוצדק לאי הגשת כתב הגנה ואי התייצבות לדיון.

ביום 14.8.06 הוגשה על ידי המבקש בקשה לעיון חוזר בבקשה לביטול פסק הדין וזאת מהסיבה כי בהחלטה לא נאמר דבר ביחס לסיכויי ההצלחה של המבקש במידה ויבוטל פסק הדין.

ביום 3.9.06 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה.

על החלטות אלה הגיש כאמור המבקש את בקשת רשות הערעור.

לטענתו, משמונה כונס נכסים לחברת שירותי השומרים מעוכבים כל ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדה.

העובדה שהרכב הפוגע רשום במשרד הרישוי על שמו של המבקש נבעה מרצונה של החברה לשמור על ערכם של רכבי החברה. רכבי החברה נרכשו על ידי החברה, שימשו לפעילותה השוטפת והועמדו לרשות עובדיה. המבקש, מלבד העובדה כי הרכבים נרשמו על שמו, לא עשה בהם שימוש.

לטענתו של המבקש בבקשה לביטול פסק הדין צורף תצהיר בו פורט כי  לא עשה כל שימוש ברכב הפוגע, כן צורפו ראיות לכך כי הרכב הפוגע אינו בבעלותו והסבר לרישומו של הרכב על שמו של המבקש הנעשה כאמור מהרצון לשמור על ערך רכביה של החברה בלבד.

טענתו העיקרית של המבקש הנה, כאמור, כי משאינו הבעלים האמיתיים של הרכב הפוגע, הרי שאין יריבות בינו ובין המשיב ומשכך אין המשיב יכול להיפרע ממנו באופן אישי.

בסיכום דבריו טען המבקש כי אמנם אין לשבחו על כך כי לא התגונן במועד ולא התייצב לדיון, אך מאידך, אין להתעלם ממצבו של המבקש, שהחברה בבעלותו קרסה, מצב אשר גרם לו לא לשים לב כי הנו נתבע באופן אישי על ידי המשיב. משכך ובשל העובדה כי בית משפט קמא נמנע מלהתייחס בהחלטותיו לטענותיו ולסיכויו של המבקש, עתר המבקש לקבלת בקשתו זו.

המשיב, בתגובה טען כי הסיבות בגינן היה הרכב הפוגע רשום על שמו של המבקש, אינן מעניינו כלל ועיקר. כמו כן טען המשיב כי תביעתו הוגשה גם כנגד חברת שירותי השומרים וזאת בטרם ניתן צו הפירוק שלה ובטרם ניתנה ההחלטה המורה על הפסקת ההליכים כנגדה.