החלטה בתיק ברע 2230/07

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ג'מיל נאסר) מיום 8.10.2007, בה נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגשת סיכומים במועד. לאחר קבלת תגובת המשיבים לבקשה, ומכוח סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

            העובדות הצריכות לעניין

1.         המבקשת הגישה בשנת 2000 תביעה נגד המשיבה בבית משפט השלום בעכו, על סך 101,924 ש"ח, בגין עבודות בניה שביצעה עבור המשיבה.

2.         כבר במהלך ניהול התביעה, לא עמדה המבקשת במועדים שנקבעו להגשת תצהיריה והגישה בקשות חוזרות ונשנות לדחיית המועד להגשתם, בטענה שמנהל המבקשת חולה. ביום 7.9.2004 קבע לעניין זה בית משפט קמא כי " לא ניתן להמשיך במצב כפי שהוא עד אין קץ" והמבקשת חויבה להגיש תצהיריה תוך 7 ימים. כן חויבה המבקשת בהוצאות המשיבה בגין הישיבה בסך 1,500 ש"ח.

2.         ביום 31.1.2007 הורה בית משפט קמא על הגשת סיכומים, המבקשת תוך 30 יום והמשיב 30 יום לאחר מכן. המבקשת לא הגישה סיכומיה במועד והמשיבה הגישה בקשה לדחיית התביעה. בית משפט קמא האריך את המועד להגשת סיכומי המבקשת עד ליום 15.4.2007. לאחר שגם במועד החדש לא הגישה המבקשת סיכומיה, דחה בית משפט קמא ביום 23.4.2007 את התביעה וחייב את המבקשת בהוצאות בסך 2,500 ש"ח.

ביום 3.5.2007 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין בטענה שמנהל המבקשת, דודו של בא כוחה, נפטר. לאחר קבלת תגובת המשיבה וקיום דיון בבקשה, במהלכו התחייב ב"כ המבקשת להגיש סיכומיו בתוך 24 שעות, החליט בית משפט קמא ביום 19.6.2007 לבטל את פסק הדין ולאפשר למבקשת להגיש סיכומיה עד ליום 21.6.2007. כן חויבה המבקשת בהוצאות בסך 1,000 ש"ח.

3.         לאחר שהמבקשת לא עמדה גם במועד החדש להגשת הסיכומים, נענה בית משפט קמא ביום 3.7.2007 לבקשה נוספת של המשיבה לדחיית התביעה, והורה כי פסק הדין מיום 23.4.2007 יוותר על כנו. בנוסף, חויבה המבקשת בהוצאות משפט נוספות בסך 750 ש"ח.

4.         ביום 5.7.2007 הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה מיום 3.7.2007. המבקשת טענה כי הסיכומים הוכנו והועברו לשליח שיגיש אותם לתיק בית המשפט, אולם מסיבה שאינה ברורה הם לא הוגשו על ידו. לבקשה לא צורף תצהיר והמבקשת צירפה לבקשה את הסיכומים מטעמה.

ביום 5.9.2007 נענה בית משפט קמא לבקשה, הורה על ביטול החלטתו מיום 3.7.2007, והתיר הגשת הסיכומים. עם זאת נקבע כי תנאי לביטול פסק הדין הוא " תשלום כל ההוצאות שנפסקו בעבר לזכות הנתבעת וכן סך נוסף של 600 ש"ח - והכל עד 20.9.2007".

5.         המבקשת שלחה הודעה לבית המשפט, לפיה ביום 19.9.2007 העביר בא כוחה לב"כ המשיבה מכתב עם שתי המחאות על סך 3,332.5 ש"ח, בגין ההוצאות שנפסקו לטובתה. לבקשה צירפה המבקשת צילום של שתי המחאות דחויות, האחת ליום 20.10.2007 על סך 1,600 ש"ח והשניה ליום 20.11.2007 על סך 1,732.5 ש"ח (להלן: " ההמחאות").

6.         ביום 23.9.2007 הגישה המשיבה בקשה נוספת לדחיית התביעה ולחיוב בהוצאות. המשיבה טענה, כי מאז החלטת בית משפט קמא מיום 5.9.2007 לא נעשתה כל פניה מטעם המבקשת או באי כוחה לב"כ המשיבה, ובשלב זה, לאחר שבית המשפט ביטל כבר פעמיים את החלטתו לדחות את התביעה, יש לדחות את התביעה ולחייב את המבקשת בהוצאות לדוגמא. כעולה מבקשת המשיבה, בשלב זה טרם נמסרו לה המחאות המבקשת והודעת המבקשת לבית המשפט.

ביום 7.10.2007 שלחה המשיבה הודעה לבית משפט קמא, בה טענה כי סכום ההוצאות שהיה על המבקשת לשלם לה, מסתכם ב - 6,950 ש"ח על פי הפירוט שם. כן נטען באותה הודעה, כי רק ביום 28.9.2007 קיבל ב"כ המבקשת את מכתבו של ב"כ המשיבה, ובו 2 ההמחאות, שהתאריכים הנקובים בהם נדחים. עוד נטען, כי מעיון במעטפה בה נשלחו המכתב וההמחאות, עולה כי אלה נשלחו רק ביום 24.9.2007, בניגוד לאמור בהודעת המבקשת לבית המשפט. המבקשת ביקשה כי בית המשפט ישים קץ להתנהלותה המזלזלת של המבקשת בהחלטותיו, ויקבע כי לא התקיימו התנאים שנקבעו להגשת סיכומי המבקשת.

7.         ביום 8.10.2007 קבע בית משפט קמא כי המבקשת אינה מקיימת את החלטותיו וכי כל הארכות שניתנו לא נוצלו כדין. בנסיבות אלו נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה והורה כי פסק הדין מיום 23.4.2007 לפיו נדחתה התביעה, יישאר על כנו.

            הבקשה וטענות הצדדים

8.         על החלטה אחרונה זו נסבה הבקשה שבפני.

            בבקשה טענה המבקשת שהיא קיימה את ההחלטה מיום 5.8.2007 ושלחה למשיבה שתי המחאות בסכום כל הוצאות העבר בהן חויבה, אולם מאחר שבהחלטת בית המשפט לא ננקב סכום ההוצאות, שילמה המבקשת את " ההוצאות הידועות לה". לגרסת המבקשת שגה בית משפט קמא כשלא ביקש את תשובתה לבקשת המשיבה, וככל הידוע לה המשיבה לא טרחה לפרוע עד היום את ההמחאות.

            עוד טענה המבקשת, כי החלטת בית משפט קמא תגרום לה נזק בלתי הפיך, כי זכותה לקבל את יומה בבית משפט  לאחר שנים של דיונים ארוכים, כאשר כל שנותר הוא הגשת סיכומי המשיבה ומתן פסק דין לגופה של תביעה, ובנסיבות אלו, לא ראוי לדחות תביעתה מנימוק טכני.

9.         בהחלטתי מיום 5.12.2007 הוריתי למבקשת לצרף את בקשת המשיבה לדחייה על הסף מיום 23.9.2007, וכן לפרט, כיצד מתיישבים הסכומים של שתי ההמחאות עם סכומי ההוצאות שנפסקו למשיבה.

המבקשת הגישה הודעה בה הסבירה כי לשיטתה, היא אינה חבה בהוצאות שנפסקו בהחלטות שבוטלו על ידי בית המשפט. לכן, מסתכם סכום ההוצאות ב - 3,332.5 ש"ח כלהלן: 1,000 ש"ח על פי ההחלטה מיום 19.6.2007, 600 ש"ח על פי ההחלטה מיום 5.9.2007 ו-1,500 ש"ח על פי ההחלטה מיום 7.9.2004.