החלטה בתיק ברע 2204/06

1.         בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב שניתן ביום 17/7/06 בת.ק. 1886/06 ע"י כב' השופטת רחל עורקבי. בימ"ש קמא קיבל את התביעה באופן חלקי וחייב את המבקש לשלם למשיב סך של 2,155 ש"ח בצירוף הוצאות משפט.

2.         המשיב, הוא התובע, הגיש תביעה נגד המבקש בגין מחלוקת כספית. המשיב טען כי המבקש חייב לו כספים בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מביצוע עבודות נגרות שהזמין אצלו. המבקש טען כי אינו אלא שליח, כי אין לו כל חלק בנגריה ובהסכמה בין הצדדים. לטענתו, הציע לו בעל הנגריה לשמש עבורו שליח של המטבח שהזמין המשיב בתמורה ל-200 ש"ח, וזהו הקשר היחיד שלו לנגריה.

3.         בימ"ש קמא לאחר ששמע את הצדדים, קבע כדלקמן:

"גרסת הנתבע שהוא שליח נדחית על ידי בהיותה בלתי מהימנה בעליל ... הנתבע הכחיש את הקשר לאדון עופר, אלא שמסתבר שטענתו כשליח אינה נכונה, הוא זה שהתקין את הארונות ...

ביהמ"ש התרשם שהנתבע פשוט ניסה להסתיר את קשריו עם אדון מוזיין, ואת קשריו עם הנגריה. אשר על כן אני סבורה כי גרסתו של התובע, שהוא עשה את ההתקשרות עם הנתבע, מהימנה. כמו כן התובע מציג מסמכים שהתשלום בוצע לאדון ביטון, ויש על כך אישורים בכתב, מר ביטון הביא את הסחורה ודאג להתקנתה. אשר על כן טענת הנתבע נדחית."

4.         בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי שגה בימ"ש קמא עת לא קיבל את גרסתו וקבע כי חלה עליו אחריות כלפי המשיב וכי הוא אינו שליח בלבד. לטענתו, הוא הוביל והרכיב את המטבח שהוזמן כשליחות בלבד, ואין הוא צד למחלוקת שנתגלעה בין המשיב לבעל הנגריה. עוד לטענתו, שגה בימ"ש קמא כאשר קבע כי גירסת המבקש אינה מהימנה, שכן אין בינו ובין בעל הנגריה, עופר, כל היכרות אישית.

בתגובתו טוען המשיב כי המבקש נכח בעת ביצוע ההזמנה בנגריה והיה צד להתקשרות בין הצדדים. לטענתו, המבקש קיבל ממנו כספים עבור בעל הנגריה, ובכך יש ללמד על כך שהוא היה צד לעסקה. המשיב מוסיף ומזכיר את ההלכה על פיה לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שמצאה בימ"ש בערכאה הראשונה.

5.         לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בבקשת רשות הערעור ובתגובה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד, אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא, וכי יש סיכוי לערעור.

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי לא יתערב בימ"ש של ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הראשונה. לעניין זה ראה ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2) 661, עמ' 665:

"אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות".

כן ראה ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1), 2899, עמ' 2903:

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם".

(ראה גם ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נ"ב (2) 582).

6.         במקרה זה, בימ"ש קמא נתן את פסק הדין לאחר ששמע את גירסאות שני הצדדים, ולאחר שהתרשם מן העדויות שהביאו. בימ"ש קמא קבע, באופן חד משמעי, כי אינו מקבל את גירסת המבקש, ואינו מאמין כי הוא שימש כשליח בלבד. בימ"ש קמא ביסס את פסק הדין על ממצאים עובדתיים שמצא ועל התרשמותו מן העדים שהעידו בפניו, ונימק את ממצאיו אלה ואת מסקנותיו בגוף פסק הדין.

בנסיבות אלה, איני סבורה כי קיימת הצדקה להתערב בפסק הדין ולאפשר ערעור עליו.

הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח + מע"מ.

ניתנה היום בלשכתי, כ"ג בכסלו, תשס"ז (14 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר.