החלטה בתיק ברע 220/08

1.         זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (דמ 1412/07 ; השופט משה טוינה), בו התקבלה תביעת המשיבה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה ופיצויי הלנה. בנוסף נדחתה בפסק הדין טענת המבקש, לפיה יש לקזז מהסכומים שיפסקו לזכות המשיבה את תמורת ההודעה המוקדמת שהיה על המשיבה ליתן לו. בקשת רשות הערעור מוסבת על כל עניינים אלה, למעט עניין דמי ההבראה.

2.         המשיבה הועסקה בסוכנות דואר של המבקש (להלן : סוכנות הדואר) החל מיום 18.8.2002 ועד ליום 26.6.2006. ביום 26.6.2006 נשדדה סוכנות הדואר על ידי פלוני. במהלך השוד נכפתה המשיבה והוכנסה בכוח לתא השירותים, תוך שהשודד מאיים על חייה באמצעות רימון יד. מאותו מועד ואילך לא שבה המשיבה לעבודתה, לטענתה, בשל השוד שהביא להתערערות מצבה הנפשי ולהתפרצות תסמונת בתר חבלתית (P.T.S.D).

3.         ביום 8.3.2007 הגישה המשיבה תביעה נגד המבקש לבית הדין האזורי. בתביעתה טענה כי התפטרותה ממקום עבודתה ארעה בשל מצבה הבריאותי, וכי על המבקש לשלם לה פיצויי פיטורים מכוח ההוראה הקבועה בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 (להלן : חוק פיצויי פיטורים) שעניינה "התפטרות לרגל מצב בריאות לקוי".

4.         המבקש מצידו הכחיש מכל וכל את טענות המשיבה בדבר התפטרות מחמת מצב בריאותי וטען כי עוד ביום השוד הודיעה לו המשיבה כי אין בכוונתה לחזור למקום עבודתה וזאת בשל השוד לו הייתה עדה. בנסיבות אלה, טען המבקש לא ניתן לומר כי במועד ההתפטרות סבלה המשיבה מליקוי בריאותי שמנע ממנה להמשיך בעבודתה. זאת ועוד. באותו מועד לא קשרה המשיבה את התפטרותה במצבה הבריאותי וכתוצאה מכך לא ניתנה לו ההזמנות להציע לה מקום עבודה חלופי בסוכנות הדואר. עוד טען המבקש כי אין ליתן משקל כלשהוא לאישורים הרפואיים שהמציאה המשיבה הן מכיוון שאישורים אלה אינם ערוכים כדין לפי האמור בתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז - 1977 והן מכיוון שאישורים אלה הונפקו כשישה חודשים לאחר ההתפטרות ואין הם מעידים על מצבה של המשיבה בעת ההתפטרות. המבקש ביקש גם כי אם יקבע כי עליו לשלם למשיבה פיצויי פיטורים לא יפסקו לחובתו פיצויי הלנה, שכן פיצויי הפיטורים לא שולמו מחמת "חילוקי דיעות בדבר עצם החוב שיש בהם ממש". 

5.         בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיבה לתשלום פיצויי פיטורים. פסיקתו של בית הדין האזורי נומקה בנימוקים הבאים : מהחומר הרפואי שהומצא על ידי המשיבה עולה כי בעקבות השוד התערער מצבה הנפשי "מכאן שקיים קשר סיבתי בין מצב הבריאות של התובעת לבין ההתפטרות"; התפקידים האחרים שיכלה המשיבה למלא בסוכנות הדואר שונים מהותית מהתפקיד שמילאה עובר לשוד ולכן אין בכך כדי לשלול זכאותה לפיצויי פיטורים.

6.         בנוסף, נדחתה טענת המבקש, לפיה יש לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת שהיה על המשיבה ליתן לו, זאת כיוון ש"אין לדרוש מהתובעת להמשיך בעבודתה לאחר ה - 26.6.06". על המבקש הושתו פיצויי הלנה בגובה 2,500 ש"ח.

7.         על פסק דינו של בית הדין האזורי הוגשה בקשת רשות הערעור מושא דיוננו. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה אני מחליט כי אין ליתן רשות ערעור, שכן בהתחשב בכלל נסיבות העניין באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בתוצאה אליה הגיע בית הדין האזורי, לפיה חלה חובה על המבקש לשלם פיצויי פיטורים למשיבה. על פי חומר הראיות כבר ביום השוד אחזה במשיבה חרדה גדולה שבאה לידי ביטוי בבכי בלתי פוסק (עמוד 7 לפרוטוקול בית הדין האזורי, שורות 4-5). מסתבר מחומר הראיות כי מצב חרדה זה ביום האירוע היה ניצניו של תהליך תחלואתי פוסט טראומטי מתפתח שיש לו עדות בתעודות רפואיות ואף הוכר כתאונה בעבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. ניתן איפוא לומר שאחריתו של התהליך התחלואתי מעיד על ראשיתו, ביום אירוע השוד - מועד בו הודיעה המשיבה למבקש על התפטרותה מעבודתה.

8.         בשולי הדברים נציין, כי הנסיבות כפי שמשתקפות מחומר הראיות מעידות גם על התפטרות "מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו" (סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים). אומנם, המשיבה לא בססה את תביעתה על עילה זו, אך יש בכך חיזוק למסקנה שאין להתערב בפסיקתו של בית הדין האזורי. מן הראוי לציין, כי בשל מחלת המשיבה הנובעת  מאירועי השוד אותם חוותה (ארבעה או חמישה במספר), המקום עצמו - סוכנות הדואר - מהווה לגביה איום כך שגם עבודה חלופית בו לא הייתה אפשרית.

9.         אשר לפסיקתו של בית הדין האזורי בכל הנוגע להודעה המוקדמת ולפיצויי ההלנה  - אף אני סבור כי בנסיבות הקיימות לא חלה חובה על המשיבה להעניק הודעה מוקדמת עובר להתפטרותה. כמו כן ולאור ההלכה הפסוקה, לפיה ממעטת ערכאת הערעור להתערב בשיעור פיצויי ההלנה הנפסקים לחובתו של מעביד, אין מקום להתערב בקביעת בית הדין לפיה על המבקש לשלם פיצויי הלנה בגובה 2,500 ש"ח. זאת, בין היתר, נוכח העובדה כי כבר בחודש ספטמבר 2006 - מועד בו חתם המבקש על טופס התביעה לדמי פגיעה שהגישה המשיבה למוסד לביטוח לאומי - היה המבקש מודע למצבה הרפואי של המשיבה.

10.       סוף דבר - לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, י' ניסן, תשס"ח (15 אפריל 2008) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: