החלטה בתיק ברע 2189/07

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת כאמלה ג'דעון) מיום 24.9.2007, בה נתקבלה בקשת המשיבים להארכת מועד להגשת תביעה שכנגד ולמתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים.

1.         המבקש הגיש נגד המשיבים תביעה בסדר דין מקוצר בגין חוב כספי של המשיבה, ובגין ערבותו של המשיב 2 (להלן: " המשיב") למשיבה. למשיבים ניתנה רשות להתגונן בשתי טענות: האחת, טענת קיזוז, לפיה למשיב זכות לקזז מחובה של המשיבה סכומי כסף שחייב לו המבקש, בגין עמלות שנגבו ביתר. השניה, טענה להפרת הסכם בכך שהמבקש העמיד את חוב המשיבה לפרעון מיידי, למרות שהמשיבה לא חרגה ממסגרת האשראי המאושרת שלה.

2.         ביום 14.3.2006 נדחה ערעור שהגיש המבקש על ההחלטה בה ניתנה למשיבים רשות להתגונן, וביום 30.4.2007 שלח המבקש למשיב רשימה מפורטת של מסמכים המצויים ברשותו הקשורים לתובענה. ביום 20.5.2007 דרש המשיב לקבל מהמבקש מסמכים בקשר לחשבונות הבנק של אחיו, בטענה כי הם קשורים לתביעה. המבקש טען לחסיון בנק-לקוח, אולם ביום 5.7.2007 הגיש המשיב בקשה לבית המשפט לגילוי מסמכים ספציפיים, אליה צורף תצהיר של אחיו ובו ויתור על החסיון הבנקאי בקשר לחשבונותיו. כן הגיש המשיב בקשה להארכת מועד להגשת תביעה שכנגד, שנסבה על עילת הקיזוז ונטען בה כי חובו של המבקש למשיב בגין העמלות, עולה על סכום התביעה העיקרית.

המבקש התנגד לבקשה וטען כי מדובר במסמכים שאינם רלוונטיים לתביעה. כן נטען כי אין להאריך את המועד להגשת תביעה שכנגד מאחר שמדובר באיחור קיצוני של כ-3 שנים.

3.         בית משפט קמא קיבל את בקשת המשיב והורה על גילוי המסמכים הספציפיים המתייחסים לחשבונות אחיו של המבקש. עוד נקבע בהחלטה, כי מאחר ומדובר בכמות גדולה של מסמכים, באחריות המבקשים לדאוג לצילומם. בית משפט קמא גם האריך את המועד להגשת תביעה שכנגד והורה על הגשתה בתוך 30 ימים.

4.         על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני.

בבקשה נטען, כי ההחלטה אינה מנומקת, ודי בכך כדי לקבל את הבקשה. לגופו של עניין, טען המבקש כי לא היה מקום להאריך את המועד להגשת תביעה שכנגד שכן לא ניתן כל נימוק או טעם המצדיק זאת, וכי מדובר באיחור ניכר וקיצוני בהגשת הבקשה. באשר לגילוי המסמכים הספציפיים טען המבקש כי מדובר בטענה חדשה שמהווה שינוי חזית ו/או הרחבתה וכי המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים לתביעה.

5.         דין הבקשה להדחות ללא תשובה.

הבקשה נסבה על עניינים דיוניים, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם, אלא במקרים חריגים - רע"א 7214/00 מורשת בנימין למסחר נ' עו"ד בר חן (ניתן ביום 25.3.2001); רע"א 9783/05 עו"ד סימה מירסקי נ' מילר (ניתן ביום 16.2.2006); רע"א 3593/06 רוזנצוויג נ' חיים (ניתן ביום 8.8.2006); רע"א 2114/06 צוויגנבוים נ' ארד בע"מ (ניתן ביום 29.9.1999). אין מדובר באחד המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.

אמנם, החלטת בית משפט קמא אינה מנומקת, וטוב היה אילו היו ניתנים הנימוקים שהובילו את בית המשפט להחליט כפי שהחליט. עם זאת, בחינה של ההחלטה לגופו של עניין מעלה, כי אין מקום להתערבות ערכאת הערעור.

6.         לעניין הארכת המועד להגשת התביעה שכנגד - שלא כטענת המבקש, אין מדובר באיחור של 3 שנים, אלא באיחור של מספר חודשים, אם בכלל, החל מהמועד שבו ניתנה הרשות להתגונן באופן סופי ומסמכי המבקש גולו למשיב. או אז, סבר המשיב כי ייתכן שחובו של המבקש בגין העמלות גדול מסכום הקיזוז, וביקש כי יתאפשר לו להגיש תביעה שכנגד בכפוף למסמכים שיתגלו לו. אין מדובר בסוגיה חדשה אלא באותו עניין שנדון ממילא במסגרת הבקשה לרשות להתגונן. לכן, ומשיקולים של יעילות הדיון, אין טעם לפצל הדיון באותה מערכת עובדתית לשני הליכים נפרדים.

7.         באשר לצו לגילוי מסמכים ספציפיים, נקדים ונזכיר מושכלות יסוד: הרלוונטיות נתחמת על ידי כתבי הטענות, ה"דייג" אינו מעשה פסול כשלעצמו אלא אם כוונת המבקש היא למצוא חומר שלא לצורך המשפט התלוי ועומד, והנטייה היא לקולא - רע"א 6546/94 בנק איגוד נ' אזולאי פ"ד מט(4) 54 (1995); רע"א 8290/01 איזוטופ בע"מ נ' דן רנט א-קאר בע"מ (ניתן ביום 22.8.2002); רע"א 7606/01 ג'ולי הראל נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (ניתן ביום 31.7.2002).

תופעה מוכרת בתביעות בנק-לקוח היא, שהלקוח-הנתבע עותר באופן גורף לקבל כל מסמך הקשור במישרין או בעקיפין לחשבון, ולעיתים יש בבקשתו בבחינת "נעשה ונשמע", שמא מתוך המסמכים שיומצאו לו, יעלה בידיו לגבש עילת הגנה או תביעה שכנגד. מנגד, עמדנו על כך, שהרלוונטיות מתפרשת באופן נרחב, ולעיתים אין בעל הדין יודע מהם המסמכים שבידי הצד שכנגד. על בית המשפט לאזן אפוא בין זכותו של הנתבע לקבל מסמכים רלוונטיים להגנתו, לבין האינטרס של יעילות הדיון והאינטרס שלא להכביד על הצד שכנגד במטרה להתישו ולהמאיס עליו את ההליך - ת.א. (שלום ת"א) 51767/05 בנק דיסקונט נ' תלמי איתי (ניתן ביום 4.5.2006).

8.         בענייננו, אחת מטענות ההגנה של המשיב היא טענת הקיזוז. לטענת המשיב, הוא ניהל מערכת ענפה של חשבונות אצל המבקש, חשבונות שהתנהלו על שם אחיו, ובהם פעל כמיופה כוח. לטענת המשיב, בגין פעולותיו בחשבונות אלה, גבה המבקש עמלות יתר, ולשיטתו של המשיב, על המבקש להשיב הסכום שנגבה ביתר, על דרך של קיזוז מהחוב ואת היתרה מכוח התביעה שכנגד שבדעתו להגיש.

על רקע זה, ולאור ההלכות המפורטות לעיל, לכאורה מדובר במסמכים רלוונטיים, ומשויתר האח על החסיון, זכאים המשיבים לקבלם.

9.         לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיבים.

מאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. הפקדון שהופקד, במידה והופקד, יוחזר למבקש.

ניתנה היום ד' בכסלו, תשס"ח (14 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים.