החלטה בתיק ברע 2164/05

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ר' ניב), מיום 26.5.05 (ת.א. 65379/04), לפיה נדחתה בקשה למחיקת סעיפים מכתב התביעה שהוגש על ידי המשיבה.

על פי העובדות, אשר אינן שנויות במחלוקת, המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה להשבת סכומי אגרות והיטלי פיתוח ששילמה בקשר עם בניית בניין ברחוב הקונגרס ברמת-גן עובר לקבלת היתר בניה.

בין רכיבי התביעה, כללה המשיבה תביעה להחזר תשלומי היטל ביוב ששילמה בתאריך 24.11.03.

המבקשת הגישה בקשה למחיקתם של הסעיפים שעניינם היטלי ביוב מכיוון שלהשקפתה היה על המשיבה לפנות ראשית לכל לוועדת הערר לענייני ביוב שהינה בעלת הסמכות הייחודית לדון בחלק זה של התביעה.

בהחלטתה הדוחה את הבקשה קבעה כב' השופטת:

            " הנתבעת הגישה בקשה למחיקת סעיפים המתייחסים להיטל הביוב. מתצהירה של התובעת לא מצאתי כי עילת התביעה המתייחסת להשבת הכספים הנוגעים להיטל זה נדחתה. שאלת הסמכות העניינית לגבי היטל הביוב נדונה מספר פעמים ע"י בית המשפט, וככל שמצאתי, לא קימת פסיקה אחידה בענין זה. ניתנת המלצתי לשמור הטענות לשלב הסיכומים.

            הבקשה למחיקת סעיפים נדחית."

מכאן, שכב' השופטת דחתה את הבקשה, בשלב המקדמי, מכיוון שסברה כי בטרם הוכרעה המחלוקת בעניין, מוטב להשאיר שאלה זו לעת מצוא, דהיינו, לפסק הדין ומסקנתה המעשית סבירה בעיני.

אולם, משבחרה המבקשת לשוב ולהביא השאלה בפני בית משפט זה אין לי אלא לשוב ולדון בה.

סוגיית חלוקת הסמכויות בין הערכאות נדונה בשלושה פסקי דין מנחים: רע"א 2425/99 עיריית רעננה ואח' נ' י.ח. יזום השקעות בע"מ ואח' פ"ד נד(4) עמ' 481 (להלן: "הלכת יזום") שם נקבע כי הסמכות לדון במכלול החיובים הנוגעים להיטל ביוב, אגרת חיבור ואגרת צינורות מים נתונה לגופי הערר הפועלים מכוח החוקים הנוגעים לענין.

ברע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' מוריס בלונדר ואח' (להלן: "ענין בלונדר") נקבע על ידי בית המשפט העליון כי תקיפה של דרישת תשלום אשר הוצאה על ידי רשות מקומית הינה בתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים ללא קשר לשאלה אם הופעל שיקול דעת אם לאו.

"הסמכות לדון בהשגות על פעולות מינהליות של רשות מקומית נתונה בסייג הקבוע בפרט 8(א) ובהעדר הסדר מיוחד, לבית המשפט לעניינים מינהליים, ואינה נתונה לבתי המשפט האזרחיים, זאת ללא קשר לשאלה האם הופעל שיקול דעת על ידי הרשות טרם בצועה של הפעולה המינהלית או האם מדובר ב"פעולה טכנית גרידא". (ההדגשה שלי ש.ד.).

קביעה גורפת זו, אשר תחמה את סמכות בית המשפט לעניינים מינהליים על פי זהות הגורם שאת החלטתו מבקשים לתקוף, בהסתמך על סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 ופרט 8(א) לתוספת הראשונה, סויגה במידה מסויימת, תוך אבחנה בין תביעות להשבת כספים ששולמו בפועל לבין עתירות לסעד הצהרתי הנוגע לחוקיות דרישת התשלום ברע"א 6590/95 עיריית אשקלון נ' צרפתי (להלן: "ענין צרפתי") שם נקבע על ידי כב' השופט גרוניס, כי שאלת הסמכות העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים על פי הסעד הנתבע:

"מטרת הקמתו של בית המשפט לעניינים מינהליים היתה לרכז בידיו את הסמכות להפעיל ביקורת שיפוטית כנגד החלטות מסוימות של רשויות המינהל ... בין יתר סמכויות רשאי בית המשפט לעניינים מינהליים להעביר תחת שבט ביקורתו החלטות של רשויות מקומיות .... לפיכך, כאשר אדם מעונין בביטולה או בשינויה של החלטה שנתקבלה על ידי רשות מקומית, ובהעדר הסדר מיוחד, עליו לפנות לבית המשפט לעניינים מינהלים. שונים פני הדברים כאשר הסעד המבוקש הינו סעד כספי. יש לאבחן מקרה זה ממקרה בו נתבקש סעד של ביטול או שינוי החלטה מינהלית".

וממשיך כב' השופט ומבהיר את אופן יישומו של  "מבחן הסעד":

"נתאר לעצמנו שאדם מקבל דרישה מרשות מקומית לתשלום היטל כלשהו, בדרישה נאמר, כי עליו לשלם ההיטל תוך 60 ימים מקבלת הדרישה. עוד נניח, כי מקבל הדרישה מעונין לתקוף את הדרישה מטעמים שונים. הסעד המבוקש הינו ביטול הדרישה. ההוראות שבתקנות לענין שיהוי חולו במקרה זה.

נשנה מעט את הנתונים ונניח, כי מקבל הדרישה משלם את הסכום שהוא נדרש לשלמו. במקרה רגיל ובהעדר הסדר מיוחד, רשאי הוא להגיש תביעה להשבה תוך תקופת ההתיישנות ... אילו נתקבלה גישתה של המבקשת, היו משתנים באחת סדרי בראשית הנוגעים להגשת תביעות השבה. מגיש התביעה היה מוצא עצמו לפתע מול טענת שיהוי, שהוא היה מתקשה ליתן לה תשובה. אין לקבל שבדרך לא דרך שונו הכללים הנוהגים לגבי הגשתן של תביעות השבה המופנות נגד רשויות ציבוריות שחוק בתי משפט מנהליים חל לגביהן".

יישום  ההלכות שצוטטו לעיל על הסוגיה העומדת לדיון בפני מעוררת קושי  פרשני בשל העובדה שבענין יזום נקבע על ידי כב' השופטת א' פרוקצ'ה כי למרות שמדובר בתביעת השבה של כספים ששולמו לא נראה על פניו כי יש נפקות לעובדה שהסעד המבוקש הינו השבה, ככל שהדבר נוגע לענין סמכותם של גופי הערר.

"האבחנה בין מצב דברים בו הוטל  על בעל נכס חיוב בהיטל אשר טרם שולם והוא מבקש להעמידו במבחן הביקורת לבין מצב בו סכום ההיטל שולם ובעל הנכס טוען לאחר מעשה כי יש לזכותו בהשבה מאחר שההיטל פגום אינה נראית מהותית ככל שהיבט סמכות גופי הערר נוגע בדבר".