החלטה בתיק ברע 2152/06

1.         בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב שניתן ביום 5/7/06 בת.ק. 9550/05 ע"י כב' השופט שלמה פרידלנדר. בימ"ש קמא קיבל את התביעה באופן חלקי וחייב את המבקש לשלם למשיב סך של 1,337 ש"ח בניכוי הוצאות שנפסקו לחובתו.

2.         המבקש, הוא התובע, הגיש תביעה נגד המשיב לתשלום סכומים אותם חב לו המשיב. בכתב התביעה טען המבקש כי מכר למשיב שש מכונות אוטומטיות עבורן לא שילם לו המשיב את מלוא התמורה. לדבריו, ניסה לפדות שיקים שנתן לו המשיב, ואלה הוחזרו מחוסר כיסוי מספיק על ידי הבנק. המבקש טען כי המשיב גרם לו לאבד ימי עבודה מרובים ולהשחית זמנו לריק בנסיון לגבות את התשלומים.                

בכתב ההגנה טען המשיב כי הוא פרע את החוב במלואו וכי המבקש הציג במסגרת כתב התביעה שיקים שאינם שייכים לו כלל. המשיב הודה בכתב ההגנה כי הוא חייב למשיב סכום מסויים, אולם טען כי המבקש אינו מוכן לקבל ממנו כספים לפרעון חוב זה. 

3.         בימ"ש קמא לאחר ששמע את הצדדים, קבע כדלקמן:

"'המוציא מחברו עליו הראיה', ו'אין לדיין אלא מה שעיניו רואות'. התובע הודה שאין בידיו הנה"ח מסודרת שהיתה עשויה לאשש את הטענה כי חלקים נוספים של חובו של הנתבע לא נפרעו. משהתכחש הנתבע לשני השיקים הנוספים, ניצב התובע כשאין בידיו בדל ראייה ליחוס החבות בגינם לנתבע. מצאתי סימן אמת בגרסת הנתבע אשר הודה, מלבד בשיק של אמו, גם ביתרת חוב מסוימת נוספת שלפי התשתית שפרש התובע לא היה צריך לראות עצמו נאלץ להודות בה לולא היתה אמת. יש בכך גם משום סימן כי חשבונו עמו." 

4.         בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי שגה בימ"ש קמא עת קבע כי המבקש לא הוכיח את התביעה במלואה. לטענתו, לאור מורכבות הדברים לא ירד בימ"ש קמא לסוף דעתו ולא הבין מאין נובעת התביעה.                                  

בתגובתו טוען המשיב כי המבקש לא הוכיח כי השקים שהציג ניתנו לו על ידי המשיב. עוד לטענתו, לא הוכיח המבקש את הנזק שנגרם לו ואת גובהו. לטענת המשיב אין בבקשת רשות הערעור נימוק כלשהו להתערבות בפסק הדין של בימ"ש קמא, ומטרתה של הבקשה היא נסיון ל"מקצה שיפורים" של ההליך בבימ"ש קמא.

5.         לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בבקשת רשות הערעור ובתגובה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד, אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא, וכי יש סיכוי לערעור.

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי לא יתערב בימ"ש של ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הראשונה. לעניין זה ראה ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2) 661, עמ' 665:

"אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות".

כן ראה ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1), 2899, עמ' 2903:

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם".

(ראה גם ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נ"ב (2) 582).

6.         במקרה זה, בימ"ש קמא נתן את פסק הדין לאחר ששמע את גירסאות שני הצדדים, ולאחר שהתרשם מן העדויות שהביאו. בימ"ש קמא קבע על בסיס הראיות שהובאו בפניו, באופן חד משמעי, כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח את תביעתו. יחד עם זאת, חייב בימ"ש קמא את המשיב בתשלום החוב בו הודה.

פסק דינו של בימ"ש קמא מבוסס על ממצאים עובדתיים שמצא ובעיקר על התרשמותו הבלתי אמצעית מן הצדדים בכלל ומן המשיב בפרט. בנסיבות אלה, איני סבורה כי קיימת הצדקה להתערב בו.

לאור כל האמור לעיל, אין מקום לאפשר ערעור על פסק הדין של בימ"ש קמא.

הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח + מע"מ.