החלטה בתיק ברע 2128/06

בקשת רשות לערער על החלטות בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט חגי ברנר) מיום 21.6.06 ומיום 6.7.06 וכן בקשה לתיקונה של הבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשות ונספחיהן החלטתי כי דין הבקשות להדחות.

המשיב, בנק איגוד לישראל בע"מ הגיש לבית משפט השלום תביעה בסדר דין מקוצר בשל יתרת חוב בחשבון שנוהל בסניף ראשון לציון.

בתאריך 10.4.06, עובר להגשת בקשת רשות להגן, ניתנה על ידי בית משפט החלטה המורה על גילוי מסמכים מסויימים מתוך רשימת מסמכים שגילויים התבקש.

המבקשים טענו כי הבנק לא גילה להם את כל המסמכים המבוקשים, בכך שנמנע מלהציג את הבקשות להנפקת פנקסי שיקים ומסמכים שנחתמו לצורך קבלת הפנקסים.

בהחלטתו מיום 21.6.06, קיבל כב' השופט ברנר את טענת המשיב בקבעו כי אי עמידת הבנק במטלה זו אינה מצדיקה מתן רשות להתגונן בשלב זה וכי על הבנק להגיש תצהיר התומך בטענה שהמסמכים לא נמצאו, ובכך יצא ידי חובתו.

באשר ליתר המסמכים, שהעיון בהם התבקש, קבע בית המשפט כי מדובר בבקשה שחלקה מתייחסת למסמכים חדשים וחלקה למסמכים שהתבקשו לפני שניתנה ההחלטה ב- 10.4.06 בה נדחתה הבקשה להצגתם.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות לערר.

בתאריך 10.7.06, בטרם היה סיפק בידי בית המשפט לדון בבקשה שהתייחסה, כאמור, להחלטה מיום 21.6.06, התקיים דיון בבית המשפט קמא שנועד לבירור בקשת הרשות להתגונן. למרבה הצער, בשל אי הזמנת מתורגמן לא ניתן היה לקיים חקירה של מבקשת 2 על תצהירה.

במהלך הדיון בתאריך 10.7.06 נתנו על ידי בית המשפט החלטות המתייחסות לדיון שבפניו, ולנוכח "התפתחות" זו מתבקש תיקונה של הבקשה.

ייאמר מיד כי הבקשה לבית משפט זה הוגשה בתאריך 10.7.06, דהיינו ביום הדיון בבקשת הרשות להתגונן ולא הוברר מדוע אצה למבקשים הדרך ועל שום מה לא כללו בבקשתם את כל הטענות, אם ישנן כאלה, הנובעות מההחלטות החדשות.

אם סברו המבקשים כי יש מקום להגיש בקשת רשות לערער על החלטות מיום 10.7.06 היה עליהם להגיש בר"ע נוספת או לכלול בבקשתם את כל ההחלטות עליהן הם משיגים.

גם לגופו של עניין לא מצאתי קשר בין ההחלטות מיום 10.7.2006 לבקשה המתוקנת שכל מטרתה להוסיף טענות חדשות לבקשה הראשונה. אשר על כן החלטתי לדחות הבקשה לתיקון.

באשר לבקשה העיקרית. מקובלת עלי עמדת המשיב כי כל תכליתן של הבקשות החוזרות ונשנות היא לדחות את הקץ ולהמנע מהגשת בקשה מתוקנת למתן רשות להגן אשר בה יש לפרט את טענות ההגנה.

כב' השופט ברנר ציין מפורשות כי בדיקת השפעת חסרונם של מסמכים אלה או אחרים על הגנת המבקשים, תעשה לאחר שתונח בפניו בקשת רשות להתגונן. היה ויסתבר כי בשל העובדה שהבנק נמנע מלהציג מסמך זה או אחר נפגעה הגנתם, יהא זה נימוק למתן רשות להגן.

עוד ציין כב' השופט קמא כי: " הליך גילוי המסמכים המקדמי אינו אמור להיות כדור שלג מתגלגל, הצובר נפח ותאוצה מיום ליום, והכל עוד בטרם התבררה הבקשה למתן רשות להגן".

סבורה אני כי הליך גילוי המסמכים, בשלב מקדמי זה, אינו אמור להוות הליך בתוך הליך וכל שעל המשיב לעשות הוא לגלות מסמכים הדרושים לתמיכה בטענות ההגנה בבקשת הרשות להתגונן.

בענייננו, למרות שהתביעה הוגשה בשנת 2004, טרם נדונה בקשת הרשות להתגונן בשל התמשכות ההליכים המקדמיים.

בית המשפט ציין כי עצם העובדה שהבנק לא הציג מסמך זה או אחר אינה מהווה כשלעצמה נימוק למתן רשות להגן ויש לבחון זיקתו של המסמך לטענות ההגנה אותן מבקשים לטעון וכן את השפעתו על טענות אלה. משכך, פתוחה בפני המבקשים הדרך להראות כי מניעת העיון פוגמת בהגנתם על כל המשתמע מכך.