החלטה בתיק ברע 2125/05

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 1.6.05 של בית המשפט לתביעות קטנות  (כב' השופט י' קורן) אשר קיבל, בחלקה, את תביעת המשיבה וחייב את המבקשים לשלם למשיבה סכום של 7775 ש"ח, בגין דמי שכירות,  וכן חייב בית משפט קמא את המבקשים לשלם למשיבה סכום של 600 $ בגין נזקים, אשר חובת תיקונם, על פי קביעת בית המשפט קמא, על המבקשים.

בנוסף, חייב בית המשפט את המבקשים בתשלום סכום של 1,482 ש"ח בגין הפחתה בשכר דירה והוצאות משפט, וסה"כ סכום של  12,500 ש"ח.

ב.         העובדות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן:

            המבקשים שכרו מהמשיבה בית למגורים. השכירות החלה ביום 20.9.01 ואמורה הייתה להסתיים ביום 4.9.04, כשתקופה זו כוללת שנת אופציה. בין הצדדים הוסכם על תשלום דמי שכירות בסך 700$ לחודש, וכנגד התחייבות המבקשים לבצע במושכר שיפוצים שונים, הופחתו דמי השכירות החודשיים לסכום של 650$ לחודש, למשך השנה הראשונה ולאחר מכן, גם לשנת השכירות השנייה. בשנה השלישית הועמדו דמי השכירות על סך 675$ לחודש במקום 700$, כאשר בתמורה מתחייבים השוכרים לשאת בכל הוצאות התיקונים שיהא בהם צורך במהלך תקופת האופציה.

            המשיבה הגישה לבית המשפט לתביעות קטנות, תביעה בה טענה כי המבקשים הפרו את הסכם השכירות. המשיבה טענה כי המשיבים לא שילמו את דמי השכירות במלואם, גרמו נזקים למושכר, לא תיקנו את הנזקים שנגרמו למושכר, ומשכך עליהם להשיב את ההפחתה בדמי השכירות בסך 300$. כן טענה המשיבה כי המבקשים לא פינו את המושכר במועד, וגרמו להפסד שכר דירה, משלא ניתן היה להשכיר את הדירה לפני יום 24.11.04.

            סך הכל, הגיע סכום תביעת המשיבה לסכום העולה על סכום סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, ומשכך הגבילה המשיבה את תביעתה לסכום של 17,800 ש"ח. 

במענה לתביעה, בכתב הגנתם, טענו המבקשים כי שיפצו את המושכר בסכום העולה, מעל ומעבר, לסכום שנקבע בשכר הדירה. כן טענו המבקשים כי בין המבקשים והמשיבה התגלע סכסוך בשל נזילת מים שגרמה לנזק ולרטיבות בקירות הבית ובתקרה, וכן להפסקות חשמל. לטענת המבקשים, המשיבה סירבה לשאת באחריות לטיפול בנזקים, חרף התחייבותה, על פי ההסכם, ועל כן קיזזו המבקשים משכר הדירה את הסכומים ששילמו בגין תיקון הנזקים.

המבקשים הכחישו בבית משפט לתביעות קטנות כי גרמו נזק למושכר, וטענו כי הבית הוחזר למשיבה במצב טוב מזה שקיבלו אותו, בתחילת תקופת השכירות. כן הכחישו המבקשים את האיחור הנטען בפינוי המושכר, וכן הכחישו את הטענה כי גרמו לנזק למושכר, שבעטיו נאלצה המשיבה לעכב את השכרת המושכר.

בית משפט קמא שמע את טענות הצדדים וקבע כי על המבקשים היה לשאת בנזקי הנזילה, באשר התחייבו לשאת בכל הוצאות הנזקים שיחולו בתקופת האופציה. בית משפט קמא קבע:

"השוכרים התחייבו לשאת בכל הוצאות התיקונים שיחולו בזמן תקופת האופציה ובהעדר ראיה לסתור אני קובע כי היה עליהם לתקן גם את נזקי הנזילה על חשבונם. התוצאה היא שאם נגרם להם נזק כתוצאה מאי תיקון הנזילה במועד, אין להם להלין אלא על עצמם".

(עמ' 6 לפסק הדין).

            בית משפט קמא הטיל על המבקשים עלות תיקון הנזקים בסכום של 600$ בלבד, שהוא הסכום שהופחת מדמי השכירות. בית משפט קמא דחה את תביעת המשיבה לתשלום בגין שיפוצים נוספים, שנאלצה, לטענתה, לבצע במושכר, וכן לא ראה להטיל על המבקשים את הסכום שנתבע בגין העיכוב בפינוי המושכר. בית משפט קיבל את עמדת המבקשים לפיה פינו את המושכר במועד, למעט חפצים בודדים.

            וכך, חייב בית משפט קמא את המבקשים בעלות הנזקים בשיעור ההפחתה בשכר הדירה עבור השנה השלישית, וכן בדמי השכירות שלא שולמו במועד.

על פסק דינו זה של בית המשפט לתביעות קטנות בקשת רשות הערעור

שבפני.

ג.         לטענת המבקשים, התנהל הדיון בבית משפט קמא סביב השאלה מי מהצדדים חייב בתשלום הנזק שהתגלה בצנרת הדירה, אשר בעקבותיו נגרמו קצרים והפסקות חשמל חוזרות ונשנות, כמו גם רטיבות בקירות הבית ובתקרה.

לטענת המבקשים, פניותיהם למשיבה לא נענו, והמשיבה סירבה לשאת בעלות הנזק, ומשכך, נאלצו המבקשים לגור עד תום תקופת השכירות, במשך כחמישה חודשים, בדירה שנפגעה מרטיבות, סבלה מטחב, וללא חשמל במספר חדרים.

            המבקשים הפחיתו, איפוא, מדמי השכירות את התשלום ששולם על ידם לחשמלאי, בגין ניתוק חלק מן הדירה מזרם החשמל, וכן קיזזו מדמי השכירות 40% בגין אובדן הנאה ועוגמת נפש בסכום כולל של 6,835 ש"ח.

            המבקשים טענו כי בין הצדדים סוכם, בעל פה, כי המשיבה, כבעלים של הדירה תשא בעלות ביטוח נזקי הצנרת.