החלטה בתיק ברע 211/07

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה
(עב 1870/06; השופטת קציר ונציגי הציבור גב' גרודסקי ומר אפרימי), בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטות מיום 16.6.05 ומיום 6.7.05 של הוועדה הרפואית לעררים (להלן - הוועדה), לפי החוק לפיצוי נפגעי הגזזת, התשנ"ד - 1994.

2.      העובדות, כעולה מהחומר שבתיק הן כמפורט להלן:

2.1.   הוועדה דנה בעניינה של המבקשת בשתי ישיבות:

2.1.1.      בישיבה הראשונה מיום 16.6.05 (להלן: "הישיבה הראשונה"), שבהרכבה ישבו בין היתר רופאים מתחום הפסיכיאטריה והנוירולוגיה, נקבעו למבקשת אחוזי ליקוי אלה: חוסר שיער באזורי הצטלקות - 5%, לפי סעיף 77; אי התאמה סוציאלית - 10%, לפי סעיף 34(ב). בישיבה זו החליטה הוועדה  להעביר את המשך הטיפול בעניינה של המבקשת לוועדה נוספת אשר תכלול רופא פנימיאי, לשם בחינת הפרעות בבלוטת התריס וצלקות הצוואר.

2.1.2.      ביום 6.7.05 התכנסה הוועדה לישיבה נוספת בהרכב חדש (להלן: "הישיבה השניה"), בה נכח גם רופא פנימאי. וועדה זו אישרה את סעיפי הליקוי שקבעה הוועדה הראשונה, וכן קבעה למבקשת סעיפי ליקוי אלה: הפרעות בפעילות בלוטת התריס- 20% לפי סעיף 3(ג). צלקות צוואר- 10%, לפי סעיף 75(2)(ב).

2.2.   המבקשת ערערה על החלטת הוועדה בפני בית הדין האזורי.

3.      בית הדין האזורי קבע בפסק דינו, כי לא נמצא פגם משפטי בהחלטת הוועדה המצדיק החזרת עניינה של המבקשת לוועדה על מנת שתדון בה מחדש. בית הדין קבע כי בישיבתה הראשונה דנה הוועדה בעניין הדרמטולוגי ועל יסוד הממצאים בפניה ובדיקה קלינית מקיפה שערכה למבקשת, קבעה כי המבקשת סובלת מהתקרחות חלקית, וקבעה את נכותה בעניין זה בשיעור של 5%. לעניין הנכות הפסיכיאטרית קבע בית הדין קמא, כי נערכה למבקשת בדיקה על-ידי פסיכיאטר, והוועדה קבעה כי מצבה מצדיק נכות פסיכיאטרית בשיעור של 10%. כן קבע בית הדין קמא כי בישיבה השניה שמעה ורשמה הוועדה את תלונות המבקשת, ערכה לה בדיקה קלינית על-ידי רופא פנימאי, עיינה במסמכים הרפואיים שהיו בפניה וקבעה כי יש להעניק למבקשת נכות בשיעור 20% בגין הפרעות תפקוד בבלוטת התריס. עוד קבע בית דין קמא כי ההחלטה מפורטת ומנומקת, וניתנה לאחר שבוצעו למבקשת בדיקות קליניות מקיפות, לאחר שהוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שהיו בפניה ולאחר ששמעה את תלונות המבקשת וטיעוני בא כוחה כנדרש. בית הדין קמא הדגיש כי ההחלטה הסופית בעניינה של המבקשת ניתנה לאחר ששונה הרכב הוועדה על-ידי צירופו של רופא פנימאי אשר דן אף הוא בעניינה של המבקשת ותלונותיה בתחום זה. על יסוד כל האמור לעיל, קבע כאמור בית הדין האזורי, כי לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר מצדיק החזרת עניינה של המבקשת לוועדה.

4.      בבקשת רשות הערעור מלין ב"כ המבקשת על שיעור הנכות הנפשית שנקבע למבקשת. לטענת ב"כ המבקשת, מתלונות המבקשת בפני הוועדה ניתן ללמוד כי היא סובלת מאי התאמה חברתית ובעטיה מפגיעה קשה בכושרה לעבוד, ולכן לא ניתן להבין מדוע לא יושם סעיף ליקוי 34 באופן מלא כי אם באופן חלקי. כן טוען הוא כי בית הדין קמא התעלם מטענת ב"כ המבקשת לפיה סרטן בלוטת התריס בו חלתה והניתוח שעברה בעקבותיו, משליכים על מצבה הנפשי של המבקשת. עוד טוען ב"כ המבקשת כי בית הדין שגה בקביעתו כי הוועדה התייחסה כראוי ונימקה כנדרש את החלטתה בעניין הנכות הנפשית. לאור זאת, עתר ב"כ המבקשת להחזיר את עניינה של המבקשת לוועדה בהרכב אחר.

5.      לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק בית הדין האזורי, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות. זאת, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה, בהתאם לתקנה 85(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991.

6.      מקובלת עלי קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה בכל הנוגע לנכות הנפשית שנקבעה למבקשת. כעולה מדו"ח הוועדה, הוועדה שמעה את תלונות המבקשת; הוועדה עיינה במסמכים רפואיים רלוונטיים; המבקשת נבדקה על ידי רופא מומחה פסיכיאטר אשר ניתח את מצבה של המבקשת וקבע כי היא " מצויה במצב תגובתי דכאוני המצדיק מתן נכות פסיכ' 10% לפי 34 ב'"; הוועדה קבעה כי מצבה של המבקשת על פי בדיקתה מצדיק נכות פסיכיאטרית בשיעור של 10%, לפי סעיף 34(ב). בנסיבות המקרה הנדון, נימקה הוועדה את קביעתה כנדרש וניתן להבין את הלך מחשבתה, ואין בידי לקבל את טענת ב"כ המבקשת כי ההנמקה לוקה בחסר. בהקשר זה יש להוסיף כי תלונות המבקשת הן רק מרכיב אחד ממכלול המרכיבים שעל יסודם קובעת הוועדה את שיעור הנכות, ובבקשה מתעלם ב"כ המבקש לחלוטין מהמרכיב הנוסף אשר שימש יסוד להחלטת הוועדה - בדיקת המבקשת על ידי הוועדה. אוסיף, כי המבקשת לא הציגה כל מסמך המעיד על טיפול נפשי שעברה, או כל מסמך אחר או ראיה אחרת המעידים על מצבה הרפואי בתחום הפסיכיאטרי. כפועל יוצא מכך, נדחית טענת המבקשת לפיה יש להחזיר את עניינה לוועדה לדיון נוסף בשאלת הנכות הנפשית, בין בהרכב זהה ובין בהרכב אחר.

7.      סוף דבר - משלא נמצאה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי יש לדחות את הערעור על החלטת הוועדה, ובקשת רשות הערעור נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, 28 ביוני 2007 (יב בתמוז תשס"ז) בהעדר הצדדים.

לאה גליקסמן, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: