החלטה בתיק ברע 2083/07

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י. רטנר)  מיום 2.7.2007, במסגרת הליך של צו מניעה זמני, בה נדחתה פרשנות המבקשים למונח "מימוש הנכס" בהסכם הפשרה שנערך בין המבקשים למשיב.

1.         ביום 4.8.2004 נחתם בין המבקש 1 לבין המשיב הסכם פשרה, לפיו יועמד חובם של המבקשים למשיב על סך 900,000 ש"ח ויסולק באופן הבא: סכום של 300,000 ש"ח ישולם באמצעות הלוואת פריסה בתשלומים (להלן: " ההלוואה"); סכום של 600,000 ש"ח ישולם מתוך מימוש הנכס שבבעלות המבקשים, הידוע כחלקה 20 בגוש 11549 ונמצא בשדרות ההסתדרות 212 במפרץ חיפה (להלן: " הנכס"). לצורך מימוש הנכס מונה המשיב 2 לכונס נכסים.

2.         במשך כשנתיים לא הצליח כונס הנכסים למכור את הנכס, ובמהלך כל אותה תקופה הושכר הנכס לצד ג', כאשר דמי השכירות נגבו על ידי המבקשים ושימשו אותם לפרעון החלק בהלוואה שנפרע בתשלומים. בנוסף, המבקשים הם אלו שתחזקו את הנכס כל אותה תקופה.

בין הצדדים ניטשה מחלוקת הנוגעת לפרשנות ההסכם ועניינה בשאלה, האם החוב בסך 600,000 ש"ח, שנקבע כי יעשה מתוך "מימוש הנכס", נפרע גם מדמי השכירות של הנכס עד למכירתו. בעוד המשיבים טענו כי יש לזקוף את דמי השכירות על חשבון החוב למימוש הנכס, טענו המבקשים כי מימוש הנכס יכול להיעשות רק במכירתו, ודמי השכירות המשתלמים עד אז יכולים לשמש אותם לפירעון ההלוואה.

3.         במסגרת הליך לסעד זמני, קבע בית משפט קמא כי לכאורה, פרשנות המשיבים למונח "מימוש" הנכס כמוסדר בסעיף 4 להסכם הפשרה, היא הגיונית ועולה בקנה אחד עם תכלית ההסכם והסדריו, וכי אין בהסכם הפשרה בסיס לפרשנות המבקשים. עם זאת, נקבע כי כונס הנכסים השתהה במכירת הנכס, וכל אותה תקופה היו המבקשים אלה שדאגו להשכיר את הנכס, לתחזקו, לגבות את דמי השכירות ולפרוע באמצעותם את ההלוואה.

במצב דברים זה, ראה בית משפט קמא לאזן בין זכויות הצדדים כך שהמבקשים יוכלו להנות מדמי השכירות של הנכס לתקופה נוספת של 18 חודשים, כל עוד הנכס לא ימומש על פי הסכם הפשרה, ולאחר מכן ישמשו דמי השכירות לפירעון החוב בגינו ימומש הנכס. תחזוק הנכס יעשה על ידי מי שיהיה זכאי לדמי השכירות באותה תקופה.

4.         על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני, בה טענו המבקשים כי הסכם הפשרה אינו סובל את הפרשנות שנקבעה בהחלטת בית משפט קמא. לטענת המבקשים הסכם הפשרה שותק בנוגע לאפשרות שהנכס יושכר עד למימושו, ולכן אין לקרוא לתוכו הוראה כזו ומדובר בפרשנות המנוגדת לכוונת מנסח ההסכם. בנוסף חזרו המבקשים על טענתם לחוסר תום לב ולשיהוי של כונס הנכסים במימוש הנכס, שבעטיים נוצרה בעיה זו.

5.         דין הבקשה להדחות ללא תשובה.

כידוע, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטות הנוגעות למתן סעד זמני. התערבות כזו תיעשה רק כאשר ברור שהערכאה הדיונית נתפסה לטעות או כאשר נעשה שימוש שרירותי בשיקול דעתה. ראה ע"א 418/79 תאני נ' כהן פ"ד לד(4) 161 (1980); רע"א 7690/95 לאופר נכסים בע"מ נ' ועדת המכרזים שליד עירית נהריה תק-על 96(2) 575 (1996); רע"א 1045/98 חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) נ' ח'ורי דינים עליון נד 99 (1998); רע"א 10373/02 אברהים נ' אלון דינים עליון סה 101 (2003); רע"א 5072/00  איזי יוגב תעשיות בע"מ  נ'  מסגרית האחים אבו בע"מ פ"ד  נה(2)  301 ,307     (2000); רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מנהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 6.8.2006). בענייננו, אין מדובר באחד המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.

גם לגוף העניין, איני רואה מקום להתערב בהחלטה. במסגרת הסעד הזמני ועד לבירור סוגיית הפרשנות המשפטית של הסכם הפשרה, ראה בית המשפט לאזן בין זכויות הצדדים, ובנסיבות העניין, מדובר באיזון סביר. בית משפט קמא אף הדגיש בפתח החלטתו כי כל קביעותיו הן לכאוריות ולצורך ההליך הזמני בלבד. לכן, ככל שישתכנע בית המשפט במסגרת פסק הדין כי פרשנות המבקשים היא הפרשנות הראויה, ניתן יהיה לערוך תחשיב מחודש בהתאם, כך שלא ייגרם נזק בלתי הפיך למבקשים. אם לא תתקבל פרשנותם של המבקשים, תעמוד להם הזכות לערער על כך במסגרת הערעור על פסק הדין.

6.         לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיבים.

מאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. הפקדון שהופקד, במידה והופקד, יוחזר למבקשים.

ניתנה היום ג' בכסלו, תשס"ח (13 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: