החלטה בתיק ברע 2078/07

1.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ולאחר שעיינתי גם במסמכים הנוספים שנדרש המבקש לצרף מתוך תיק של בית משפט לתביעות קטנות, וכן עיון בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

2.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בימ"ש לתביעות קטנות עכו (כבוד השופט זהבה (קאודרס) בנר) מיום 3/7/07 וכן פסק-דין שניתן מיום 13/2/07 בתיק ת"ק 1856/05.

            המבקש חויב שם לשלם למשיב סכום של 3,600 ש"ח בצירוף הוצאות משפט בשל התרשלות באופן תיקון הרכב שהושם על ידי המשיב במוסך המבקש.

3.         לאחר עיון בכלל החומר שהוצג, המסקנה המתבקשת היא כי לא היה מקום להגיש בקשת רשות ערעור,  וכי היה מקום לחייב את המבקש בהוצאות, במקרה כגון זה, גם לטובת אוצר המדינה, בשל הארכת הדיון ובשל זלזול בהחלטותיו של בית המשפט.

נמנעתי מלעשות כן מטעם אחד בלבד והוא, שלא היה מקום להחלטותיו השונות של בית משפט קמא - למעט פסק-הדין כפי שניתן ביום 29/5/06 - ואשר אותו לא היה מקום לבטל או לשנות.

למען הבהירות אפרט את ההליכים המרובים שהיו בתיק שלא לצורך והכול בשל אופן התנהלות המבקש, וזאת עד כדי שימוש לכאורה לרעה בהליכי בית המשפט.

4.         על פי המצורפים עולות הנסיבות הבאות:

המשיב הגיש תביעה כנגד המבקש ביום 28/7/05 בגין רשלנות בתיקון רכבו שהוכנס למוסך של המבקש, ואשר בגינו נדרש לתיקון חוזר במוסך אחר.

ביום 8/11/05 התקיים הדיון הראשון, שם התייצב מטעם המשיב בנו, והציג יפויי כוח להופיע בשם אביו. כמו כן הוצגה החשבונית שקיבלו מן המוסך של המבקש לגבי העבודה שבוצעה, לרבות עותק מהשיק ששילם המשיב בגין אותה עבודה למבקש. המבקש לא התייצב לדיון.

למרות ההמצאה כדין, לא ניתן פסק-דין באותו מועד והדיון נדחה למועד נוסף, כדי לאפשר למבקש להופיע בבית המשפט.

במועד הנדחה 29/5/06 הופיע שוב מטעם המשיב בנו, ואילו המבקש לא הופיע, על אף זימון כדין. באותו מועד נתן בית המשפט פסק-דין על סמך החומר שהוצג בפניו ולאחר שהמשיב באמצעות בנו הוכיח כי הרכב הועבר לטיפולו של מוסך אחר שם תוקן (מוצג ת/3).

בנסיבות אלה חייב בית המשפט את המבקש להחזיר למשיב סך של 3,600 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה וכן בהוצאות בסך של 800 ש"ח.

המבקש הגיש בקשה לביטול פסק-הדין. מסיבות שאינן עולות מן הפרוטוקול, קיבל בית המשפט את הבקשה, ונקבע מועד דיון במעמד הצדדים ליום 18/1/07 , באותו מועד הופיע המשיב עצמו ואילו המבקש לא הופיע.

בהחלטה שניתנה הורה בית המשפט על ביטול פסק-הדין שניתן, והעברת הדיון בפני בורר אשר מהווה גם מומחה בתחום - מוסד הבוררות של איגוד המוסכים בישראל.

בנוגע לפסק-דין זה הגיש המשיב בקשה לביטול פסק-הדין, תוך שהבהיר כי לא היה מקום שבית המשפט יבטל את פסק-הדין הקודם ויפנה את הצדדים לבוררות, לאור המועד שחלף מאז הגשת התביעה ולאור הנזקים שנגרמו למשיב במכירת הרכב לצד ג'. כמו כן, הדגיש המשיב כי אין הוא מסכים להעברת התיק לבוררות והפנה לזלזול המופגן מצד המבקש גם בבית המשפט.

ב- 13/2/07 קיבל  בית המשפט גם בקשה זו וביטל את פסק-הדין שניתן כאמור ב- 18/1/07 ושהורה על מחיקת ההליך והעברת התיק לבוררות.

ב- 13/2/07 ולאחר שבית המשפט הורה על מחיקת החלטתו בדבר מחיקת התביעה והעברת הנושא לבוררות, ניתן פסק-דין בפעם השנייה, ב העדר התייצבות של המבקש. בית המשפט חזר וקבע את חבותו של המבקש להשיב למשיב את הסכום שתבע בסך של 3,600 ש"ח, הכול כפי שפורט בפסק-הדין שניתן עוד ביום 29/5/06.

גם פסק-דין זה ניתן כאמור בהעדר התייצבות של המבקש.

ביום 8/5/07 הגיש המבקש בקשה נוספת לבית משפט השלום, ועתר לביטול החלטתו מיום 13/2/07 ועל ביטול פסק הדין, כן ביקש כי בית המשפט יורה על דיון מחדש בתיק ועל עיכוב ביצועו של פסק-הדין עד למתן החלטה אחרת. באותה בקשה ציין המבקש כי לא היה מקום שבית המשפט יבטל את פסק-הדין שהורה על הליך בוררות, במיוחד כאשר זה ניתן בהסתמך על הסכמת הצדדים והפנייתם לבוררות.