החלטה בתיק ברע 1986/06

בקשת רשות לערער על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט מאיר יפרח), לפיה נדחתה בקשה לסילוקה של תביעת המשיב על הסף מחוסר סמכות עניינית (בש"א 154957/06 בת.א. 32292/05).

הרקע העובדתי

המשיב שרת במשטרת ישראל משנת 1971 והגיע לדרגת תת-ניצב. במהלך שנת 1999 נחשד המשיב בביצוע מעשים פליליים, ונפתחה נגדו חקירה.

בהמשך לאותה חקירה המליץ מפכ"ל המשטרה לשר לביטחון פנים לפטר את המשיב, הפיטורין נכנסו לתוקף ב- 1.2.2002.

בשנת 2000 הוגש נגד המשיב כתב אישום (ת.פ. 6720/00). בסיומו של ההליך הפלילי זוכה המשיב מן העבירות שיוחסו לו. בתאריך 12.3.2001 גוייס המשיב מחדש למשטרה, מבלי שפיטוריו בוטלו. לאחר שפניותיו לביטול הפיטורין נדחו, פרש המשיב מן השירות במשטרה בתאריך 1.5.03.

בתאריך 8.6.05 הגיש המשיב לבית משפט השלום בתל-אביב כתב תביעה נגד המבקשת בשל הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלותה.

בסעיף 24 לכתב התביעה נטען כי:

"התובעת פיטרה את התובע שלא כדין וללא כל הצדקה, ולחילופין בפיטורי התובע נהגה הנתבעת ברשלנות רבתי, המתבטאת, בין השאר, בכך שפיטרה אותו על אף שבדיקה זהירה וסבירה של חומר הראיות שהיה בפניה היה צריך להביאה למסקנה חד משמעית שאין מקום לנקוט בשלב זה בצעדים משמעתיים כלשהם נגד התובע, ובוודאי שלא בצעד קיצוני, חמור ומזיק כפיטורין, מה עוד שקלישות הראיות נגד התובע פורטה באוזניה, והוצגה לעיניה, שוב ושוב על ידי התובע ובא כוחו...".

עוד יצוין כי בתאריך 10.08.03 הגיש המשיב תביעה דומה נגד המבקשת לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בקשת המדינה לסילוקה של התביעה על הסף, בשל חוסר סמכות עניינית, התקבלה בהחלטת בית הדין מיום 2.5.05 (תיק ע2 2381/03, בש"א 16848/04).

גם בבקשה שהוגשה לבית משפט השלום טענה המדינה כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה.

לטענת המבקשת, הדיון בתביעת המשיב לענין זכאותו לפיצויים, תלוי בהכרעה בשאלת סבירות ההחלטה המינהלית לפטרו (בשנת 2000), או להחזירו לשירות (בשנת 2001) מבלי לבטל את הפיטורין, והסמכות לדון בשאלות דלעיל נתונה לבית המשפט הגבוה לצדק, כפי שנקבע בבג"ץ 1214/97 חלמיש נגד בית הדין האזורי לעבודה,פ"ד נג(2)647.

כן מפנה ב"כ המבקשת להוראת סעיף 93א לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת המשטרה"). להשקפתה, משבחר המשיב שלא לתקוף את החלטת הפיטורין או את ההחלטה להחזירו לשרות מבלי לבטל את הפיטורין, מנוע הוא מלתקוף החלטות אלה בעקיפין.

המשיב סבור כי יש לדחות בקשה זו מאחר שעסקינן בתביעה כספית שעילתה, בין היתר, רשלנות רבתי, ואין להעלות על הדעת כי בית המשפט הגבוה לצדק יכריע בתביעה כספית המבוססת על עילה נזיקית.

בהחלטתו נשוא הבקשה שבפני העדיף כב' השופט יפרח את עמדת המשיב ומסקנתו מקובלת עלי.

לנוכח ההנמקה המפורטת והמקיפה אסתפק בהערות קצרות בלבד.

דיון

סעיף 93א(א) לפקודת המשטרה קובע:

"תובענה הבאה להתנגד לשימוש בסמכויות הנתונות לפי פקודה זו לעניין מינויו של קצין משטרה בכיר, קביעת שוטר לתפקידו, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד, העלאתו בדרגה או הורדתו מדרגתו, השעייתו מתפקידו, פיטוריו מן החיל, הארכת שירותו מחמת שעת חירום, עיסוקו בעבודה מחוץ לתפקידו במסגרת המשטרה, או שחרורו מן השירות - לא תיחשב כתובענה הנובעת מיחסי עובד ומעביד לענין סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969".                           (ההדגשה שלי - ש.ד.)

בבג"ץ 727/85 קריחלי נוצר נ' בית הדין לעבודה ו- 4 אחרים, פ"ד מא(2) 589, נדרש כב' הנשיא שמגר לתכלית הוראה זו ואימץ את האמור בהצעת החוק: