החלטה בתיק ברע 1933/05

1.         הנתבעים הגישו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בת"א מיום 4.5.05 שניתן על ידי כב' השופטת מיכל ברק - נבו, בעניין חוזה למתן שירותים שנכרת בין התובע, מנהל במה, לבין הנתבעת 1, תיאטרון הספריה ר"ג.

2.         התובע טען בכתב התביעה כי בגין 32 הצגות שעבד בהן מגיעים לו 10,080 ש"ח, והנתבעת לא שילמה לו דבר.  סך הכל סכום התביעה עמד על 11,793 ש"ח.

3.         הנתבעת 1 גלגלה את האחריות לתשלום לפתחה של נתבעת 2, "הדרן". בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי על פי הסדר אליו הגיעו הצדדים בבש"א 22346/03 בבית המשפט המחוזי, הועברה האחריות להפקת המחזה נשוא התובענה להדרן, וכי היא זו שאחראית לשאת בתשלומים לתובע. כל זאת, טוענת הנתבעת, נעשה בהסכמת ובידיעת התובע. 

המבקשת טענה כי אין כל יריבות בינה ובין התובע, שכן התובע התקשר עם הנתבעת 1.

4.         בפסק דינו קבע בית המשפט כי בדיון שבפניו לא העלה מי מהנתבעים טענה כלפי עצם החוב לתובע, והשאלה היחידה היתה מי משתי הנתבעות חייבת בתשלום החוב לתובע.

וכך קבעה השופטת על פי הראיות שהוצגו בפניה :

" לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר שבפני הגעתי למסקנה כי בהתאם להסדר בין הצדדים כעולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי בתיק בש"א 22346/03 בפני כב' השופט בנימיני ביום 30.12.03, הסכימו הצדדים כי ינתן רשיון בין השאר, לנתבעת 2 להפיק את המחזמר "מיקה שלי", וזאת החל מאותו יום (לא נאמר במסגרת ההסכמה ממתי חל ההסכם, ולפיכך אני מסיקה שהוא חל מאותו יום ואילך). (ההדגשה אינה במקור) קיבלתי את טענת הנתבעת 1, כי הפקת המחזמר כוללת את החובה לשלם לעובדים במסגרת ההפקה.

לפיכך, החובה לשלם לתובע עד ליום 30.12.03 חלה על הנתבעת 1, והחל מיום 1.1.04 - על הנתבעת 2"

בהתאם לכך חוייבה הנתבעת 1 לשלם לתובע 2,948 ש"ח והנתבעת 2 חוייבה לשלם לו 8,845 ש"ח. 

5.         המבקשת (נתבעת 2) טוענת בבקשתה כי שגה בימ"ש קמא שעה שקבע כי הרשיון שניתן למבקשת הוא מתאריך 30.12.03, שכן לא נקבע ממתי חל ההסכם. לפיכך, יש לחייב את הנתבעת 2 בכל הסכומים אותם תבע התובע.

6.         בית משפט קמא נדרש להשלים חוזה הטעון השלמה ועשה זאת על סמך הראיות שהובאו בפניו, ולפי אומד דעת הצדדים, כפי שהתרשם.סעיפים 25,26  לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג -1973 קובעים כדלקמן :  

" 25 . פירוש של חוזה

• (א)   חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות."

26. השלמת פרטים

פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים."

7.         מסקנתו של בימ"ש קמא היא הגיונית, מנומקת ומתיישבת עם כלל הראיות. על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא וכי יש סיכוי לערעור:

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם."

(ע"א 6581/98 - זאב זאבי ואח' נ' מדינת ישראל- מחלקת עבודות ציבוריות . תק-על 2005(1), 2899 ,עמ' 2903). כן ראה סעיף 64 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד 1984.

וכן ראה ע"א 734/76, פלוני נ' אלמוניםפ"ד לב(2), 661 ,עמ' 665: