החלטה בתיק ברע 1878/04

1.       מבוא והצגת העניין העומד לדיון

א.      המשיב (להלן - "הבנק") נתן למבקשת, ביום 5.4.04, הלוואה בסך של 650,000 ש"ח בריבית צמודה למימון רכישת משאית, נתמך רכין ונתמך רגיל (להלן - "המשאית" ן"הנתמכים"). להבטחת החזר ההלוואה חתמה המבקשת על שלוש אגרות חוב ללא הגבלה בסכום לפיהן שעבדה לבנק את זכויותיה במשאית ובנתמכים.

ב.       המבקשת לא עמדה בתשלומי החזר ההלוואה כבר למן מועד התשלום הראשון ובחשבונה נצברו פיגורים. יתרת החובה בחשבונה של המבקשת, נכון ליום 27.8.04, עמדה על סך של 685,507.26 ש"ח בגין חובות שוטפים, אי פרעון תשלומי החזר ההלוואה וריביות.

ג.       לאור האמור לעיל פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל למימוש השעבודים על המשאית והנתמכים בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה. במסגרת הליכים אלה נתבקשה תפיסת המשאית והנתמכים הממושכנים בטרם מתן אזהרה. 

ד.       בהחלטתו מיום 31.8.04 הורה ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשם דאוד מאזן) על מתן צו למימוש המשכון כמבוקש.

          כן הורה ראש ההוצל"פ על מינויו של עו"ד אליעד חננאל ככונס נכסים על המשאית והנתמכים. בין היתר הסמיך ראש ההוצל"פ את כונס הנכסים לתפוס את המשאית והנתמכים ולאחסנם במחסן מורשה. (ההחלטה מיום 31.8.04 תקרא להלן - "ההחלטה הראשונה").

ה.      המשאית נתפסה ואולם תפיסת הנתמכים נתקלה בקשיים: הנתמכים נמצאו לאחר כשבועיים של חיפושים במחצבת כנרת, ליד טבריה, כשהם מכוסים בברזנט וללא לוחיות הרישוי שלהם. לאחד הנתמכים חוברה לוחית רישוי מזוייפת.

ו.        המבקשת פנתה לראש ההוצל"פ ובקשה לבטל את הליך מימוש המשכון, לשחרר את המשאית והנתמכים ולבטל את מינויו של עו"ד חננאל ככונס נכסים.

          בהחלטתו מיום 2.11.04 דחה ראש ההוצל"פ את הבקשה.

ז.       מכאן בקשתה של המבקשת למתן רשות לערער על ההחלטה.

2.       טענות המבקשת

          המבקשת הגישה בקשה עתירת טענות המשתרעת על פני עמודים רבים. עיקר טענות המבקשת הן, בתמצית, כדלקמן:

א.      המבקשת טענה כי ראש ההוצאה לפועל לא היה מוסמך לממש את המשכון על המשאית והנתמכים.

          לטענת המבקשת המשכון לא נרשם בהתאם להוראות סעיף 4(3) לחוק המשכון, תשכ"ז - 1967 (להלן - "חוק המשכון") והואיל וכך הרי ש "אין לראש ההוצאה לפועל סמכות עניינית לדון במימוש המשכון האמור".

          כן טענה המבקשת כי רישום המשכון נעשה בניגוד להוראות פקודת החברות.

          כמו כן טענה המבקשת כי שעבוד מס' 5 (שעניינו המשאית) סולק ואיננו רשום עוד כשעבוד. עובדה זו, לשיטתה של המבקשת, משמיטה את הבסיס מתחת לסמכותו העניינית של ראש ההוצל"פ להורות על מימוש המשכון.

ב.       המבקשת טענה כי תפיסת המשאית והנתמכים נעשתה שלא כדין. זאת, משום שהמשאית והנתמכים נתפסו עוד בטרם הומצאה לה אזהרה לחייב כנדרש על פי חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן - "חוק ההוצל"פ"), וזאת "שעה שהחלטת ראש ההוצאה לפועל עצמו חייבה את הבנק להמציא את האזהרה עד לא יאוחר מיום ה- 14 ספטמבר 2004".

          בכך, טענה המבקשת, נפגעה זכות הטיעון שלה.

ג.       המבקשת טענה כי ההלוואה לא הועמדה לפרעון מיידי במועד הגשת בקשת המימוש ו "ממילא לא היה מקום להורות על מימוש הבטוחות".