החלטה בתיק ברע 1841/06

א.        בקשת רשות הערעור על החלטתו מיום 21.5.06 של ראש ההוצל"פ (כב' הרשם משה כהן) אשר מינה רואה חשבון שייקבע על ידי לשכת ההוצל"פ אשר " יקבע את יתרת חוב החייבים בתיק זה וכן את יתרת החוב הנובע מתשלומי חברת הביטוח איילון שנעשה עבור החייבים".

ראש ההוצל"פ הורה לכל אחד מהצדדים למסור לרואה החשבון  את מלוא המסמכים הרלוונטים.

ב.         לטענת המבקשים, בהחלטה קודמת מיום 11.12.05 קבע ראש ההוצל"פ כי חוות דעת רואה החשבון תתייחס רק להלוואה בסכום של 555,000 ש"ח שנלקחה על ידי המבקשים מהמשיב 1.

            לטענת המבקשים, אין זה סביר כי למרות החלטה קודמת של ראש ההוצל"פ יורה עתה ראש ההוצל"פ כי חוות דעת רואה החשבון תתייחס גם לחוב נטען של המבקשים לחברת הביטוח איילון.

            עוד טוענים המבקשים, כי לחברת הביטוח איילון אין כל קשר לתיק ההוצל"פ המסויים, בו נתנה ההחלטה בדבר מינוי רואה החשבון.

            כן טוענים המבקשים כי תביעת חברת הביטוח איילון היא נגד המבקשים 1 ו- 2 בלבד ולא הוגשה כנגד המבקשים האחרים. בנוסף טוענים המבקשים כי חברת הביטוח איילון מנהלת תיק הוצל"פ נפרד כנגד המבקשים 1 ו- 2 וחברה שבבעלותם, ובגין פסק דין שקיבלה חברת הביטוח, כנגד המבקשים 1 ו-2 הוטל עיקול על חלקם של המבקשים בנכס הידוע כגוש 557 חלקה 1668.

לטענת המבקשים, ביקש הזוכה עצמו את סגירת תיק ההוצל"פ נשוא החוב לחברת הביטוח איילון, ואומנם תיק ההוצל"פ נסגר לפני כעשרה חודשים.

לפיכך, טוענים המבקשים כי אין סמכות לראש ההוצל"פ למנות רואה חשבון אשר יכריע בשאלה מהי יתרת החוב של המבקשים 1 ו- 2 לחברת הביטוח איילון בתיק הוצל"פ אשר נסגר זה מכבר.

            המשיבים הגישו תגובה לבר"ע, בה מתנגדים נחרצות לכל טענות המבקשים.

ג.         דין בקשת רשות הערעור להדחות.

בקשת רשות הערעור שבפני מהווה נדבך נוסף במסכת ארוכה ומפרכת של בקשות המוגשות שוב ושוב על ידי המבקשים, במסגרת הליכי הוצל"פ לגביית חובות המבקשים למשיב.

אין בכוונתי לפרט את מסכת ההתדיינויות שבין הצדדים והטענות ההדדיות. רק אציין  כי עמדת המשיב, אשר התקבלה בהליכים קודמים, היא כי אומנם חוב שחבים המבקשים למשיב 1 נפרע על ידי חברת הביטוח איילון, אולם המבקשים הסכימו במסגרת הסכם פשרה מחודש מרץ 2002, כי החוב לחברת הביטוח איילון, יפרע אף הוא ממימוש הנכס נשוא תיק ההוצל"פ שבפני.

יחד עם זאת, התייחסות ספציפית למחלוקת זו, איננה רלוונטית להכרעה בבקשת רשות הערעור.

החלטת ראש ההוצל"פ מתייחסת אך ורק להוראות הנתנות לרואה החשבון ואין בה כדי להכריע בזכויות כלשהן.

אין כל מקום, צורך וענין, להתערב בהוראות ראש ההוצל"פ לרואה החשבון, משום שבשלב זה התבקש חישוב יתרת חוב ותו לא.

אפילו עומדת החלטת ראש ההוצל"פ בסתירה, לכאורית, להחלטה קודמת מיום 11.12.05 לפיה " מובהר שחוות הדעת של שני הצדדים יתייחסו אך ורק להלוואה שנלקחה על ידי החייבים מהזוכה בסכום של 555,000 ש"ח בלבד." (סעיף 5 להחלטה מיום 11.12.05) אין מקום להתערב בהחלטת ראש ההוצל"פ שעניינה, כאמור, הזמנת חוות הדעת בלבד.

ד.         אינני רואה כלל ועיקר ליתן רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ, בענין  הזמנת חוות דעת רואה החשבון.

            גם בלא להתייחס לפסיקה הרלוונטית באשר לנסיבות המצדיקות מתן רשות ערעור, ואינני סבורה כי בענין זה מצדיקה הפסיקה מתן רשות ערעור; נראה כי  אין עילה מן הדין להתערב בהחלטת ראש ההוצל"פ לגופה.

            אם יהא בפי מי מהצדדים טענה כנגד חוות הדעת, כמובן שתנתן לכל אחד מהצדדים הזדמנות להביע עמדתו, כפי שצויין בהחלטה מיום 11.12.05 "לאחר קבלת חוות הדעת מרוה"ח של הלשכה תנתן לכל אחד מהצדדים, להגיש תגובה וזאת הזמן שיקבע" (סעיף 7 להחלטה).