החלטה בתיק ברע 1831/07

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט מנחם רניאל) מיום 3.5.2007, בה נדחתה בקשת המבקשת לזימון עדים שסירבו ליתן ולחתום על תצהיר עדות ראשית מטעמה.

לאחר קבלת תגובת המשיבים לבקשה, ומכוח סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

1.         המערערת הגישה נגד המשיבים תביעת בעילה של הפרת זכויות יוצרים. לטענת המערערת, אדריכלית ומעצבת פנים במקצועה, היא תכננה ועצבה ארמון מרוקאי מפואר, אך המשיבים (המשיב 1 הוא בעל המבנה והמשיבה 2 מגזין שפרסם כתבה אודות המבנה) מונעים ממנה את זכותה לפרסום ולמוניטין מיצירתה.

ביום 15.11.2005 ניתנה החלטת בית משפט קמא בה הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית ומוצגים. באותה החלטה נקבע כדלקמן:

" לא יעידו עדים שלא נמסרה עדותם מראש כאמור בהחלטה זו. אם צד לא יצליח להשיג תצהיר עדות ראשית או תעודת עובד ציבור מאחד העדים, הוא יהיה רשאי להעידו בחקירה ראשית רק לאחר מתן החלטה על כך לפי בקשה

מנומקת שתוגש על ידי הצד המבקש להעידו אשר תכלול פירוט עיקר העדות, הסיבה לאי הגשת התצהיר או תעודת עובד ציבור, והמאמצים שנעשו לקבלת העדות, לרבות פניות בכתב. הבקשה תוגש ביחד עם תיק המוצגים".

2.         ביום 15.1.2006 הגישה המערערת תצהירי עדות ראשית מטעמה. בהודעה שצורפה לתצהירים נאמר כי בית המשפט יתבקש לאשר קבלת תצהירים ללא חתימה או אימות ולזמן עדים נוספים שאינם בשליטתה של המערערת. המערערת פירטה שמותיהם של שלושה עדים שאינם בשליטתה ואת סיבת סירובם להעיד.

3.         דיון ההוכחות בתיק נקבע ליום 26.6.2007, ולקראתו הגישה המערערת ביום 11.4.2007 בקשה לזימונם של העדים מטעמה, לרבות שלושת העדים שסירבו ליתן תצהיר כאמור בהודעתה.

            בהחלטתו מיום 12.4.2007 דחה בית המשפט את הבקשה לזימון שלושת העדים שסירבו ליתן תצהיר, מהטעם שהבקשה לזימונם לא עמדה בהוראות שנקבעו בהחלטתו מיום 15.11.2005 (המערערת לא צירפה החלטה זו לבקשתה).

4.         ביום 2.5.2007 הגישה המערערת בקשה נוספת לזימון עדים, הפעם תוך תיאור העדים, פירוט המאמצים שעשתה על מנת לקבל את עדותם וסיבת אי היענותם ליתן תצהיר. לבקשה צורפו תצהירים של באי כוח המערערת, שמפרטים את הפעולות שעשו להשגת התצהירים.

            ביום 3.5.2007 דחה בית המשפט את הבקשה. בהחלטה נאמר כי " זו אינה בקשה לפי החלטתי. לא היתה פניה בכתב. לא הוגשה בקשה עם הגשת תיק המוצגים. לא ניתן טעם מספיק לאי הגשת התצהירים. אני דוחה את הבקשה".

            על החלטה זו נסב הערעור שבפני.

5.         המערערת טענה, כי העדים שזימונם מתבקש נחוצים לניהול ההליך ולהוכחת תביעתה - עד אחד הוא מהנדס הפרויקט, השני שרברב והשלישי קבלן האיטום של המבנה - מאחר שהשלושה היו שותפים לבניית המבנה והיו עדים למידת השקעתה של המערערת בו.

            לטענת המערערת, היא פעלה בהתאם להחלטת בית משפט קמא משציינה בעת הגשת תצהירי העדות הראשית, כי העדים הנ"ל מסרבים ליתן תצהיר וביקשה את זימונם. משנתברר למערערת כי לא פעלה בדווקנות אחר החלטתו של בית המשפט, תיקנה את מחדלה לאלתר. בנסיבות אלו, החלטת בית משפט קמא שמתבססת על אי עמידה בעניינים פרוצדוראליים, מונעת בעדה מלהוכיח את תביעתה, היא פוגעת בזכויות מהותיות שלה, ועשויה להכביד על ההליכים על ידי גרירת הצדדים להתדיינות נוספת בערעור. מנגד, היענות לבקשה לא תגרום לפגיעה בזכויות המשיבים, שכן הם ידעו מראש כי אותם עדים צפויים להעיד במשפט.

6.         המשיבה 2 הותירה את ההחלטה בערעור לשיקול דעת בית המשפט. המשיב 1 התנגד לבקשה ולטענתו יש לראות בהוראת בית משפט קמא לעניין אופן העדת עדים שסירבו ליתן תצהיר, הוראה מהותית ולא דיונית. לכן, על בית המשפט להיעתר לבקשה להעדת עדים בעדות ראשית, רק במקרים חריגים בהם מתקיימות נסיבות המצדיקות זאת.

7.         דין הבקשה להתקבל. המערערת אמנם לא פעלה בדווקנות על פי ההוראות שבהחלטת בית משפט קמא, אולם משנתברר מחדלה, פעלה מיד לתיקונו. השתכנעתי כי המערערת עשתה מאמצים להשגת התצהירים והבהירה פעולותיה בבקשה ובתצהיר, וכי מדובר בעדים חיוניים ומהותיים לתביעה. בנוסף, המערערת ציינה כבר בעת הגשת תיק המוצגים את שמות העדים, תפקידם והסיבה לאי מתן תצהיר על ידם.

לא נעלם מעיני, שהחלטת בית משפט קמא נמצאת במישור הדיוני, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מסוג זה המסורות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים - ע"א 3593/06 רוזנצוויג נ' חיים תק-על 2006(3) 2464 (2006); רע"א 9785/05 עו"ד מירסקי נ' מילר תק-על 2006(1) 2886 (2006); רע"א 2114/96 צוויגנבוים נ' ארד בע"מ תק-על 99(3) 1068 (1999). 

עם זאת, נראה כי המקרה דנן נופל לגדר המקרים החריגים הדורשים התערבות ערכאת הערעור. סירוב בית המשפט לבקשת המערערת מהווה פגיעה בזכויות מהותיות שלה, והיענות לבקשה לא תגרום, בנסיבות העניין ובשלב זה של המשפט, פגיעה במשיבים, מאחר שכבר בעת הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם המערערת, ידעו כי בדעתה לזמן לעדות את שלושת עדים הנ"ל. גם מתגובות המשיבים ניתן ללמוד כי הם אינם סבורים שהיענות לבקשה תגרום לפגיעה בזכויות מהותיות שלהם.

8.         לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל ואני מאפשר למבקשת לזמן את שלושת העדים שביקשה לזמן. לאור המועד הקרוב לשמיעת הראיות, הזימון ייעשה במסירה אישית.