החלטה בתיק ברע 1806/04

1.         המשיבה (להלן - "הזוכה") הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בעכו בקשה לביצוע שטר כנגד ח'אלד מוחמד שמאלי (להלן - "החייב"). במסגרת ההליך האמור עתרה הזוכה לעיקול מקרקעין הרשומים על שמו של החייב, היינו, 980/5880 חלקים מחלקה 11 בגוש 19353 (להלן - "המקרקעין"). ראש ההוצאה לפועל נעתר לבקשת העיקול והורה כמבוקש.

            המבקשים, אשתו וילדיו של החייב, פנו לראש ההוצאה לפועל ובקשו ממנו לבטל את צו העיקול על המקרקעין.

            בהחלטתו מיום 21.9.04 דחה ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשם אורי אוחיון) את הבקשה.

          מכאן בקשתם של המבקשים למתן רשות לערער על ההחלטה האמורה.

2.      החלטת ראש ההוצאה לפועל

          וכך כתב ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו:

                          "הבקשה לביטול העיקול נדחית.

                        הבקשה לצו עיקול בפני כבוד בית הדין השרעי וצו העיקול כאמור בתגובה זו, ניתן (כך במקור! ע.ג.) לאחר פתיחת ההוצל"פ ולא כפי שנטען בידי המבקשים.

                        מאז מתן פסק הדין ההצהרתי בידי כבוד בית הדין השרעי לא נעשה דבר למימוש פסק הדין. בקשת המבקשים, אשת החייב וילדיו, הוגשו (כך במקור! ע.ג.) לאחר שהוטל עיקול בתיק זה, כשלוש שנים לאחר מתן פסק הדין ההצהרתי.

                        ספק בעיני אם יש לכבוד בית הדין השרעי הסמכות למתן פסק הדין ההצהרתי.

                        מעבר לאמור מקבל אני גישת הזוכה שמדובר בהתחייבות לעסקה במקרקעין שלא נגמרה ברישום.

                        לאור האמור, אני דוחה הבקשה לביטול העיקול ומימוש המקרקעין בתיק זה.

                        יחד אם האמור לעיל, אני מורה לעכב מימוש המקרקעין בתיק זה, עד ליום 15.10.04. עד אז על המבקשים להמציא צו עיכוב מימוש המקרקעין מבית המשפט. לא יומצא צו כאמור, יימשכו הליכי מימוש המקרקעין".

3.      טענות המבקשים

א.         המבקשים, באמצעות בא כוחם המלומד עו"ד מאג'ד בכרייה, טענו כי ראש ההוצל"פ טעה באומרו כי ספק אם היתה לבית הדין השרעי הסמכות למתן פסק דין הצהרתי. לטענתם, לבית הדין השרעי "יש סמכות כזו, על אף שמהות התביעה שבגינה ניתן פסק הדין אינו הצהרתי".

ב.         המבקשים טענו כי טעה ראש ההוצל"פ בכך שלא נתן משקל לפסק דינו של בית הדין השרעי מיום 5.11.01 ולעובדה שעוד ביום 8.5.02 (עוד בטרם הטלת העיקול)  נמסרה הצהרה לשלטונות מס שבח מקרקעין בגין פסק הדין האמור.

ג.         המבקשים טענו כי פסק דינו של בית הדין השרעי ניתן בטרם הוטל העיקול "דבר שדי בו לבטל את צו העיקול". לטענתם, זכותם במקרקעין קמה עם מתן פסק דינו של בית הדין השרעי. מאחר והעיקול הוטל לאחר מתן פסק הדין גוברת זכותם במקרקעין על העיקול על אף שלמן מתן פסק הדין לא נעשה דבר לשם מימוש פסק הדין.

ד.         המבקשים הוסיפו וטענו כי לא הגישו את בקשתם לביטול העיקול במועד מוקדם יותר מן המועד שבו הוגשה בפועל מן הטעם שלא ידעו על עצם מתן צו העיקול. משנודע להם על דבר העיקול, הגישו את הבקשה.

4.      טענות הזוכה