החלטה בתיק ברע 1774/06

1.         בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בפתח תקוה שניתן ביום 10/4/06 בת.ק. 536/06 ע"י כב' השופט ג. שטרסמן. בימ"ש קמא קיבל את התביעה וחייב את המבקשים לשלם למשיב סך של 6,877 ש"ח בצירוף הוצאות משפט.

2.         המשיב, הוא התובע, הגיש תביעה נגד המבקשים לתשלום סך של 6,877 ש"ח בגין שכר טרחה וחומרים אותם הזמין עבורם. בכתב התביעה טען המשיב כי המבקשת מינתה אותו לפקח על עבודות השיפוץ שעשתה בבית תמורת שכר טרחה בגובה של 10% מערך העבודה כולה. עוד לטענתו הזמין, לבקשת המבקש, חומרים לצורך ביצוע עבודות השיפוצים, ולא קיבל עבורם החזר כספי.

המבקשים טענו כי המשיב, מיוזמתו, הציע את עצמו כמפקח על ביצוע העבודות ללא תמורה כספית, אולם לאחר שהמבקשת התעקשה על תשלום, סוכם כי עבור הפיקוח ישולם למשיב סכום של 500 ש"ח. לטענתם, ניצל אותם המשיב, אמר להם לעתים תכופות כי נגמרו לו החומרים לביצוע העבודות שעה שהמצב לא היה כך, ולא ביצע כלל את תפקיד הפיקוח. עוד טענו המבקשים כי לאחר שבוע, כאשר עמדו על טיבו של המשיב, ביקשו ממנו כי יפסיק לפקח על העבודות. המבקשים טענו כי שילמו למשיב סך של 300 ש"ח עבור עבודתו.   

3.         בימ"ש קמא לאחר ששמע את הצדדים, קבע כדלקמן:

"על יסוד האמור לעיל פוסק בית המשפט שעדיפה עליו גירסת התובע מגירסת הנתבעים. בית המשפט אינו מקבל את הטענה שכל "עבודתו" של התובע היתה למצוא פועלים בעבור הנתבעים. כמו כן פוסק בית המשפט שדברי הנתבעת, שהיתה מעדיפה לראות את התובע במקום כי היא לא הכירה את הפועלים, הם עדות המטה את הכף לחובת הנתבעים. גם הנתבע לא הכחיש שקנה חומרים על פי דברי התובע. בית המשפט פוסק, שהתובע הוכיח את האמור בכתב התביעה."

4.         בבקשת רשות הערעור טוענים המבקשים כי שגה בימ"ש קמא כאשר חייב אותם  בתשלום למשיב. לטענתם, הוא לא הוכיח את התביעה, לא העיד את המצהירים מטעמו ולא הציג כל אסמכתא לתמיכה בגירסתו. עוד לטענתם, שגה בימ"ש קמא עת ביסס את מסקנתו על נתונים שאינם רלוונטיים ועל יסוד התרשמות מבעלי הדין בלבד. המבקשים מוסיפים וטוענים כי בגירסת המשיב עלו סתירות המלמדות על חוסר מהימנותו.

בתגובתו טוען המשיב כי המבקשים הגישו את בקשת רשות הערעור באיחור ומטעם זה בלבד יש לדחותה. עוד הוא טוען כי אל לו לביהמ"ש בערכאת הערעור להתערב בפסק דין של בימ"ש קמא כאשר הוא מבוסס על ממצאים עובדתיים ועל התרשמות מן העדויות.

5.         לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בבקשת רשות הערעור ובתגובה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד, אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא, וכי יש סיכוי לערעור.

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי לא יתערב בימ"ש של ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הראשונה. לעניין זה ראה ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2) 661, עמ' 665:

"אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות".

כן ראה ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1), 2899, עמ' 2903:

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם".

(ראה גם ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נ"ב (2) 582).

6.         במקרה זה, בימ"ש קמא נתן את פסק הדין לאחר ששמע את גירסאות שני הצדדים, ולאחר שהתרשם מן העדויות שהביאו. בימ"ש קמא ציין בפסק הדין כי לאחר ששמע שתי גירסאות שונות, העדיף את גירסת המשיב, שהיתה אמינה עליו על אף שלא נתמכה במסמכים. בימ"ש קמא הסיק מסקנה זו על סמך התרשמותו הבלתי אמצעית מן העדויות ועל בסיס ממצאים עובדתיים שמצא.

בנסיבות אלה, איני סבורה כי קיימת הצדקה להתערב בפסק הדין.

הבקשה נדחית.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח + מע"מ.

ניתן היום בלשכתי, כ"ז בכסלו, תשס"ז (18 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.