החלטה בתיק ברע 1765/07

מוסך מבצע בדיקה ברכב לבקשתו של ראובן. בבדיקה מתגלים ליקויים שונים ועקב כך נסוג ראובן מכוונתו לרכוש את הרכב משמעון. היש לשמעון עילת תביעה כנגד המוסך, בטענה שתוצאות הבדיקה היו שגויות? זו הסוגיה בעניין שבפנינו.

            העובדות הצריכות לעניין

2.         בין המנוחה נורית סימון ז"ל באמצעות בעלה רן (להלן: " המשיב") לבין מר יהודה בן הרוש (להלן: " בן הרוש") נעשה הסכם חליפין, במסגרתו רכש המשיב רכב מסוג מזדה לנטיס תמורת 103,000 ומנגד, הוסכם כי בן הרוש ירכוש את הרכב של המנוחה מסוג סיטרואן (להלן: " הרכב") תמורת 22,000 ש"ח, בהפחתת עלות תיקונים שיידרשו ברכב על פי בדיקה שתיעשה במוסך.

3.         בן הרוש נטל את הרכב לבדיקה במוסך של המבקשת. בבדיקה נמצאו ליקויים שונים, ולטענת המבקשת מדובר בליקויים בטיחותיים חמורים שאף מנעו נסיעת מבחן. עלות התיקון של ליקויים אלו הוערכה על ידי מוסך אחר בשם "יורו 2000" בסכום של כ-20,000 ש"ח (נזכיר כי שווי הרכב לצורך ההסכם הועמד על סך 22,000 ש"ח). לאור זאת, סירב בן הרוש לרכוש את הרכב. המשיב פנה למוסך אחר, בשם "סופר-טסט" ולטענתו, על סמך הבדיקה שם הוערכו עלות הליקויים על ידי מוסך בשם גזית בסכום של  1,450 ש"ח בלבד. לבסוף, מכר המשיב את  הרכב לצד ג' במחיר של 18,700 ש"ח והגיש כנגד המבקשת תביעה בבית משפט לתביעות קטנות בכרמיאל, על סך 16,131 ש"ח כלהלן: פיצוי בגין מכירת הרכב

במחיר מופחת, החזר עלות נזקים שנתגלו ברכב ושנגרמו לטענתו על ידי המבקשת, ופיצוי  בגין אבדן ימי עבודה ועלות הטסט שביצע על חשבונו. המשיב טען כי הבדיקה הרשלנית שביצע המבקשת סיכלה את עסקת החליפין בינו לבין בן הרוש, ודרש פיצוי בגין סיכול החוזה.

4.         בפסק דינו מיום 14.3.2006 חייב בית משפט קמא (כב' השופט שמעון שר) את המבקשת לשלם למשיב את עלות תיקון הנזקים שנגרמו לרכב ואת שווי ההפרש בין המחיר על פי ההסכם, לבין המחיר שבו נמכר הרכב לצד שלישי.

            בפסק הדין נקבע כדלקמן:

"מתוך הדברים אשר עלו בפניי הגעתי למסקנה, כי הנתבעת הטעתה את המנוחה ואת בעלה טעות אשר נופלת בגדרו של סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) וכן ניהלה עמו משא ומתן בחוסר תום לב על פי סעיף 12 לחוק החוזים וגרמה לכך כי במידה והיה תנאי מתלה היא זו אשר גרמה לאי קיומו.

אמנם, פורמלית מוסך שגב לא הוא זה שהתקשר בהסכם, אך כל המצגים אשר הוצגו כלפי התובעת המנוחה היו מצגים אשר שמו את מוסך שגב בחזית ולפיכך ניתן להבין כי המנוחה ראתה בו את הגורם אשר יש בו כדי ליצור את היריבות עמו במידה של סכסוך משפטי.

לפיכך, סבורני כי הסעד המגיע לתובע הינו סעד של השבה חלקית או פיצויים על פי ראיית מנגנון הסעד, אם כי לא בנתונים אשר הציג בכתב התביעה".

            על פסק הדין נסבה בקשת  הערעור שבפני. לאחר קבלת תגובת המשיב לבקשה, ומכוח סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

            דיון

5.         אין חולק כי מי שפנה למוסך המבקשת היה בן הרוש, ומי שהתנהל מול המבקשת היה בן הרוש בלבד, ולא היה כל קשר בין המשיב למבקשת. משכך, מסקנתו של בית משפט קמא כי המבקשת הטעתה את המשיב או ניהלה עימו משא ומתן בחוסר תום לב, אינה יכולה לעמוד. מדובר בעילות מהתחום החוזי, שאין להן תחולה ביחסי הצדדים. גם הטענה ליריבות המבוססת על יחסי שליחות אין בה ממש, ואיני מקבל טענת המשיב כי יש לראות את בן הרוש כשלוח של המבקשת.

6.         לטעמי, עילות התביעה של המשיב כלפי המבקשת הן במישור הנזיקי ולא במישור החוזי. ניתן "לתרגם" את תביעתו של המשיב לשתי עילות משפטיות במישור הנזיקי: עילת הרשלנות והעילה של גרם הפרת חוזה. 

            רשלנות

7.         אני נכון להניח שלמבקשת חובת זהירות כלפי צד ג' - במקרה שלפנינו המשיב כבעלים של הרכב - למרות היעדר יריבות חוזית ביניהם. בעל מקצוע שנותן חוות דעת חב חובת זהירות כלפי כל ניזוק שניתן לצפות שיסתמך על חוות דעתו- ע"א 86/76 "עמידר" החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ נ' אהרן פ"ד לב(2), 337, עמ' 356-357       (1978); ע"א 5302/93 בנק מסד נ' לויט פ"ד נא(4) 591 (1997).

המבקשת מבצעת בדיקות לרכבים לפני קנייה, ונותנת חוות דעת בדבר הליקויים הקיימים באותם רכבים. למבקשת חובת זהירות הן כלפי לקוחותיה, שמביאים את הרכב לבדיקה, והן כלפי צדדי ג', הקונים או המוכרים הפוטנציאליים, גם אם אינם נוכחים בעת הבדיקה, אך יש להניח שיסתמכו עליה בהחלטתם אם לבצע את העסקה ובקביעת התמורה. 

8.         תביעה שכיחה כנגד מוסך לבדיקת רכב לפני קנייה היא, שהמוסך לא איתר פגמים וליקויים ברכב. התביעה דכאן היא ייחודית בכך, שנטען כנגד המבקשת שעשתה מלאכתה ב"חריצות יתר" וגילתה פגמים וליקויים שלא היו קיימים ברכב. נזכור כי מעבר לפן הממוני, לתוצאות הבדיקה יש גם היבט של דיני נפשות, כך שהתוצאה של אי אבחון פגם או ליקוי, חמורה מהתוצאה של אבחון-יתר. לכן, עודנו באים להטיל אחריות בתביעה כה חריגה, על התובע נטל של ממש להראות כי על פי סטנדרט הבדיקה הסביר של מוסכים העוסקים בבדיקת רכב לפני קנייה, הייתה מתקבלת תוצאה אחרת.

            במקרה שלפנינו, המשיב לא עמד כלל בנטל. המשיב לא הראה כי יש שוני מהותי בין תוצאות הבדיקה שביצע מוסך המבקשת לבין בדיקת מוסך "סופר טסט". נהפוך הוא, גם מבלי להידרש לחוות הדעת שהמבקשת ביקשה להגיש כראיה נוספת, נקל להיווכח שגם בבדיקה של מוסך "סופר טסט" נתגלו ליקויים של ממש כמו נזילת שמן מהמנוע, חוסר הילוך, וצלחות בלמים שחוקות. מהסכם המכר שבין המשיב לבין הצד השלישי עולה במפורש כי רק חלק מהליקויים שנתגלו בבדיקה של מוסך "סופר טסט" תוקנו. ממילא לא הוכיח המשיב את טענתו העיקרית, כביכול המוסך של המבקשת איתר ליקויים שלא היו ולא נבראו.