החלטה בתיק ברע 1713/06

1.         בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בראשון לציון שניתן ביום 3/4/06 בת.ק. 1821/05 ע"י כב' השופטת שירה בן שלמה. בימ"ש קמא קיבל את התביעה שהגישו המשיבים וחייב את המבקש לשלם להם סך של 2350$ בצירוף הוצאות משפט. בימ"ש קמא דחה את התביעה שכנגד אותה הגיש המבקש.

2.         המשיבים, הם התובעים, השכירו למבקש דירה ותבעו אותו לתשלום סך של 17,800 ש"ח בגין שכר דירה והוצאות שוטפות אותם לא שילם להם. מנגד, הגיש המבקש תביעה שכנגד נגד המשיבים בגין הפרת הסכם השכירות ובגין נזקים שנגרמו לו לטענתו בעת ששהה בדירה. המשיבים טענו כי המבקש שכר מהם דירה לתקופה של כ- 16 חודשים, שילם להם עבור 7 חודשים בלבד, ואת יתרת התשלום סירב לשלם. עוד לטענתם לא שילם המבקש את כל מסי הארנונה, חשבונות החשמל ומסי ועד הבית בזמן ששהה בדירה.

המבקש טען כי אין בתביעת המשיבים ממש, שכן הוא שילם את מלוא התשלומים בהתאם להסכמות בין הצדדים. עוד לטענתו, המשיבים לא עמדו בהסכם, ולא תיקנו את הדרוש תיקון. המבקש טען כי בשל הפרת החוזה ואי ביצוע התיקונים נגרם לבנו נזק גוף כתוצאה מכך ששבר זכוכית נפל על ראשו.

3.         בימ"ש קמא לאחר ששמע את הצדדים, קבע בהתייחסו לתביעה שכנגד שהגיש המבקש, כדלקמן:

"לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, לאור נוסח החוזה ומאחר והנתבע התגורר בדירה עד סוף מאי 2005, די בחודשים הנוספים, מעבר ל-12 עליהם סוכם כי ישולמו, כדי להוות קיזוז לנטען על ידו ... התביעה שכנגד נדחית, ללא צו להוצאות."

4.         בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי שגה בימ"ש קמא כאשר העדיף את גירסת המשיבים והתעלם מכך שבין הצדדים הוסכם כי המבקש יצא מן הדירה ולא תהיינה למי מן הצדדים דרישות כלשהן מן הצד השני. עוד לטענתו, התעלם בימ"ש קמא מכך שהמשיבים הסתירו בתביעתם חלק מהתחייבויותיהם על פי החוזה ואת אחריותם לתיקון כל מכשיר חשמל בדירה. המבקש מוסיף וטוען באשר לאופן ניהול הדיון בבימ"ש קמא במהלכו לא איפשרה לו השופטת להתנהל כרצונו.  

בתגובתם טענו המשיבים כי בטענות המבקש אין ממש. לטענתם, עשו כל מאמץ על מנת ששוכר הדירה יהיה מרוצה, אולם תלונותיו ודרישותיו לא פסקו. המשיבים טוענים כי אין בטענה כי היו זקוקים לדירה עבור בתם דבר מן האמת. עוד לטענתם, הם אינם נושאים באחריות לנזקים שנגרמו לבנו של המבקש. המשיבים טענו כי בימ"ש קמא קיבל את הטענות אף כי לא היה בהן ממש וקיזז סכומים מהחוב. בשולי הדברים הוסיפו המשיבים כי המבקש לא שילם עד כה את התשלום שהטיל עליו בימ"ש קמא.

5.         לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בבקשת רשות הערעור ובתגובה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד, אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא, וכי יש סיכוי לערעור.

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי לא יתערב בימ"ש של ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הראשונה. לעניין זה ראה ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2) 661, עמ' 665:

"אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות".

כן ראה ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1), 2899, עמ' 2903:

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם".

(ראה גם ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נ"ב (2) 582).

6.         במקרה זה, בימ"ש קמא נתן את פסק הדין לאחר ששמע את גירסאות שני הצדדים, ולאחר שהתרשם מן העדויות שהביאו. בימ"ש קמא בחן כל אחת מטענות הצדדים ופירט ונימק בפסק הדין כיצד התרשם מהם ואיזו גירסה העדיף. כך למשל, קיבל בימ"ש קמא את טענת המשיבים באשר לאי תשלום שכר הדירה, אולם דחה את התביעה לתשלום מיסי ועד הבית, כיוון שזו לא הוכחה.

פסק דינו של בימ"ש קמא מבוסס על ממצאים עובדתיים שמצא ועל התרשמותו הבלתי אמצעית מן הצדדים ומטענותיהם. בנסיבות אלה, איני סבורה כי קיימת הצדקה להתערב בפסק הדין.

הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך 1,000 ש"ח + מע"מ.

ניתן היום בלשכתי, ו' בטבת, תשס"ז (27 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.