החלטה בתיק ברע 1665/07

לפנינו "סיבוב שני" בבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים").

1.         המשיבה נפגעה בתאונת דרכים ביום 10.6.2001. מספר חודשים לאחר התאונה ובעקבות תלונותיה על כאבים באיזורים שונים של הגוף, היא אובחנה כסובלת ממחלת הפיברומיאלגיה (FMS) והצדדים נחלקו בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין המחלה.

2.         בית משפט קמא מינה את הראומטולוג ד"ר מיכאל אהרנפלד כמומחה רפואי.

בחוות דעתו, קבע המומחה כי קיים קשר סיבתי בין המחלה לבין תאונת הדרכים, והעמיד את נכותה הצמיתה של המשיבה על 40%.

3.         המומחה נחקר ארוכות על ידי ב"כ המבקשת. בעקבות החקירה, הורה בית המשפט לצדדים להעביר למומחה את כל החומר הרפואי כשהוא מסודר באופן כרונולוגי וכן התיר למבקשת לשלוח למומחה שאלות הבהרה. המומחה הגיש חוות דעת משלימה ובה חזר על מסקנתו כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין המחלה.

לא נחה דעתה של המבקשת והיא הגישה בקשה למינוי מומחה נוסף בתחום הראומטולוגיה, בטענה שנפלו פגמים כאלו ואחרים בחוות הדעת.

            ביום 12.9.2006 נתן בית משפט קמא החלטתו בבקשה. למרות שהמבקשת עתרה למנות  מומחה נוסף, קבע בית המשפט קמא כי יש לפסול את חוות הדעת של המומחה ולמנות מומחה במקומו. בהחלטתו, קבע בית משפט קמא כי אינו יכול להסתמך על חוות הדעת בשל שורה של פגמים שנפלו בה, שלשיטתו, אינם ניתנים לתיקון: המומחה לא פירט את המסמכים הרפואיים שעמדו לרשותו בעת מתן חוות הדעת ולא ניתן לשחזרם, המומחה לא פירט את 14 הנקודות באיזורי הגוף של המשיבה שלפיהן אבחן את המחלה, והמומחה לא השיב במדויק לשאלה מתי דווחה המשיבה על כאבים, עובדה שיש לה השלכה על שאלת הקשר הסיבתי בין המחלה לתאונה.

4.         המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה לפסול את חוות הדעת של המומחה, ובית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה מן הטעם, שפסילת חוות דעת של מומחה תיעשה רק במקרים חריגים ביותר ולא כדבר שבשגרה (בר"ע 748/06 פסק דינה של כב' סגן הנשיאה השופטת וסרקרוג מיום 24.10.2006). עוד נקבע, שכאשר סבור בית המשפט כי יקשה עליו להכריע בשאלות הדורשות הכרעה בהתאם לחוות הדעת, הרי הדרך הנכונה במקרה כזה, אינה לפסול את חוות הדעת אלא למנות מומחה נוסף, באופן שיהא בחוות דעתו כדי לסייע בידי בית המשפט להכריע.

            בפסק הדין, בחנה השופטת וסרקרוג אחד לאחד את הפגמים שמנה בית המשפט קמא בחוות דעתו של המומחה, מצאה כי אין בפגמים אלו כדי לפגוע בחוות דעתו של המומחה והגיעה למסקנה כי לא היה נימוק של ממש, שמצדיק את פסילת חוות הדעת: " עיון בחוות הדעת ובתשובות שניתנו על ידי המומחה, מלמדים כי מבחינה רפואית, ככל שהדבר תלוי במומחה, מסקנתו ברורה - יש קשר סיבתי בין התאונה לבין המחלה". 

            בהתייחסו לסוגיית מינוי המומחה הנוסף, הביע בית המשפט המחוזי ספק, אם בנסיבות העניין היה מקום לבקש חוות דעת נוספת, לפחות בשלב הזה של הדיון (עמ' 6 לפסק הדין). עם זאת, לא קבע מסמרות בנקודה זו והחזיר את התיק לבית משפט קמא לבחינת שאלת מינוי המומחה הנוסף, אך ורק " מהטעמים המפורטים בסעיף 10 עד 13 רישא של הבקשה, בהיות המחלה ייחודית, בשלבי מחקר ועוד, כאשר הערכאה הדיונית מגיעה לכלל מסקנה כי ראוי לשמוע חוות דעת נוספת, שלא על דרך השגרה, מחשש לעוות דין".

5.         בית משפט קמא דחה את הבקשה למינוי מומחה נוסף, מן הטעם שמיעוט פסקי הדין בשאלת הקשר הסיבתי בין המחלה לתאונת דרכים אינו מהווה טעם מוצדק למינוי כזה, מה עוד, שהטענה אינה נכונה וקיימת פסיקה בנושא. בית משפט קמא הפנה להלכה בדבר מינוי מומחה נוסף, אשר קובעת כי מינוי כזה ייעשה, כאשר בית המשפט סבור שחוות הדעת שבפניו לא תסייע בידיו בחקר האמת בעניינים שברפואה.

            על החלטה זו נסבה הבקשה שלפני. 

לאחר קבלת תגובת המשיבה לבקשה, ומכוח סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

6.         המבקשת מלינה על המהפך בעמדתו של בית משפט קמא, שבתחילה "התנדב" לפסול מומחה - כאשר התבקש רק למנות מומחה נוסף - בנימוק שאינו יכול לסמוך על חוות דעתו של המומחה, ולאחר מכן, לא מצא אפילו לנכון למנות מומחה נוסף.

לגופא של החלטה, טענה המבקשת כי המדובר בנושא ייחודי, חדש ונדיר, ודי בטעם זה כדי להצדיק מינויו של המומחה.

7.         השינוי בעמדתו של בית המשפט קמא עשוי, במבט ראשון, לעורר תחושה לא נוחה. אלא שפסק דינה של ערכאת הערעור (כב' השופטת וסרקרוג), "התיר את הספקות" לגבי הפגמים כביכול, שמצא בית המשפט קמא בחוות דעתו של המומחה על פי החלטתו הראשונה. פסק הדין, הבהיר שאין ממש בפגמים בחוות הדעת ובחקירת המומחה, לגביהם סבר בית המשפט קמא בתחילה, כי יש בהם כדי לפסול את המומחה או שאינם מאפשרים לו לסמוך על חוות הדעת. על פי פסק הדין של ערכאת הערעור, נותרה לדיון אך ורק השאלה אם מיעוט פסקי הדין והמחקרים בנושא הקשר הסיבתי בין המחלה לאירוע תאונת הדרכים, מהווה עילה למינוי מומחה נוסף. זו השאלה שניצבה בפני בית משפט קמא, ומשבחן את חוות הדעת לאחר הבהרה זו של בית המשפט המחוזי, וסבר כי אינו נדרש לחוות דעת נוספת של מומחה, איני רואה להתערב במסקנתו.

המבחן שנקבע בפסיקה למינוי מומחה רפואי נוסף בתביעות לפי חוק הפיצויים הוא, כאשר בית המשפט סבור כי אין ביכולתו לסמוך על חוות הדעת ולקבוע על פיה ממצאים כדי להגיע לחקר האמת, והוא זקוק לעמדה מקצועית נוספת. מדובר במקרים חריגים ויוצאי דופן, המבוססים על תחושתו ועמדתו של בית המשפט, ולכן לעמדת הערכאה הדיונית בעניין משקל חשוב בעת בחינת ההחלטה - רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד נו(2) 673 (2002); רע"א 329/02 זגרון נ' איילון חברה לביטוח בע"מ תק-על 2002(1) 562 (2002); רע"א 4195/02 סהר-ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ליפשיץ פ"ד נו(5) 774 (2002).

            נדירותה של מחלה, או מיעוט פסיקה לגבי מחלה מסויימת, כשלעצמם, אינם מהווים עילה למינוי מומחה נוסף. מה עוד, שהמשיבה הפנתה למספר פסקי דין בהם הוכר הקשר הסיבתי בין מחלת הפיברומיאלגיה לתאונות דרכים. גם מטעם זה דין הערעור להדחות.

8.         אשר על כן, אני דוחה את הערעור.