החלטה בתיק ברע 1649/05

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט חיים טובי) מיום 1.02.05, לפיה נדחתה בקשה לגילוי מסמכים המתייחסים להכנסות המשיבים והיקף פעילותו של עסקם (ת.א. 17297/00).

המבקשת הינה בעלת מחצית מזכויות הבעלות בתחנת דלק ברחוב שדרות ירושלים 42 בבת-ים.

תחנת הדלק מוחזקת על ידי המשיבים מכח חוזה שכירות מתאריך 01.10.1955, אשר נחתם בין הוריה המנוחים של המבקשת לאביהם של המשיבים מר אהרון רוזנקרנץ ז"ל.

בפסק הדין שניתן בתאריך 06.08.1991 בת.א. 5705/87 של בית משפט השלום בתל-אביב, הוכרה זכותם של משיבים 2-3 כדיירים מוגנים בנכס.

בין הצדדים נתגלעו מחלוקות גם לענין גובה דמי השכירות, ובפסק דינו של בית הדין לשכירות שניתן בתאריך 25.06.1991, בת.א. 57/85, נקבע כי דמי השכירות יהיו בשיעור 10% משווי המושכר לשנה, והועמדו על 1,250 דולר בכפוף להעלאות התלת חודשיות המתפרסמות על ידי משרד השיכון.

המבקשת לא השלימה עם הכרעות אלה ובשנת 2000 הגישה תביעה לפינוי, לסילוק יד, החזרת החזקה במקרקעין, תשלום דמי שימוש ראויים, עשיית עושר וצו מניעה קבוע.

הסכום שנתבע הוערך לצרכי אגרה כ- 1,000,000 ש"ח.

הבקשה לגילוי מסמכים הוגשה בגדרה של תביעה זו, והמשיבים התבקשו לגלות מסמכים הנוגעים להכנסות התחנה והיקף מכירותיה.

את הבקשה סמכה המבקשת על הוראת סעיף 52(ב) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1952, אלא שבהפניה זו התעלם ב"כ המבקשת מהוראת סעיף 52 הנ"ל באשר לסמכות לקבוע את דמי השכירות, לפיכך אצטט את סעיף 52 הנ"ל במלואו:

            "52. קביעת דמי שכירות.

(א)  דמי השכירות בבית עסק ייקבעו בהסכם בין בעל הבית והדייר, ובאין הסכם כאמור רשאי כל צד לבקש שבית הדין יקבע את דמי השכירות.

(ב)   בקבעו דמי שכירות של בית עסק יתחשב בית הדין בכל הנתונים העשויים להשפיע על גובה דמי השכירות של בית העסק, לרבות סוג העסק, האזור שבו הוא נמצא והשימוש בו, ובלבד שלגבי בתי עסק שעליהם חלים סעיף 52א או תקנות לפי סעיף 61 לא ייקבע דמי שכירות העולים על השיעורים המרביים או המופחתים לפי העניין".

בית הדין מוגדר בסעיף 1 לחוק כ:

            "בית דין לשכירות שהוקם לפי חוק זה".

בהסתמכו על הוראת סעיף 52(ב) כמתיר בדיקת הכנסות בית העסק מתעלם ב"כ המבקשת מהעובדה שהערכאה המוסמכת לבצע בדיקת נתונים אלה היא בית הדין לשכירות.

עיון בכתב התביעה מעלה כי נעשתה בו הכלאה של הוראות חוק הגנת הדייר, עם דיני החוזים וחוק עשיית עושר ולא במשפט.

סבורה אני כי לא ניתן להחיל הוראות חוק מיוחד שעניינו הסדרת היחסים בין בעל בית ודייר מוגן על יחסי שוכר ומשכיר בשוק החופשי, ובוודאי שלא ניתן להשתמש בכללים שנקבעו בסעיף 52 לקביעת דמי שכירות ראויים.

בענייננו נקבעו דמי השכירות על ידי בית הדין לשכירות בהתייחס לנתונים כפי שפורטו בסעיף 52(ב), ואם סבורה המבקשת כי הסכום שנקבע אינו רלבנטי עוד, רשאית היא לפנות לבית הדין לשכירות לקביעת דמי שכירות.

מקובלת עלי גישתו של כב' השופט טובי, לפיה היקף גילוי המסמכים נגזר בעיקר משאלת הרלבנטיות של המסמכים להליך. מאחר שבית משפט השלום אינו מוסמך לקבוע את דמי השכירות על פי סעיף 52(ב) הנ"ל, הכנסות התחנה אינן דרושות להכרעה במחלוקת שבין הצדדים.