החלטה בתיק ברע 1607/07

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט חגי ברנר) מיום 08.03.07, בת.א. 61032/05, לפיה התקבלה בקשת המשיב 1 לתיקונו של כתב תביעה.

תחילתו של ההליך בתביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב, עורך דין במקצועו, נגד המבקש ואחיו (משיב 2), לתשלום שכר טרחה.

לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, הועלתה על ידי המבקש טענה לפיה סעיפים מסויימים בתצהירו של המשיב 1 מהווים הרחבת חזית והם חורגים מהטענות שהועלו בכתב התביעה.

בהחלטתו מיום 01.02.07 קיבל כב' השופט ברנר את עמדת המבקש וקבע כי אין מקום לאפשר שינוי חזית, אך הוסיף כי:

"יחד עם זאת, רשאי כמובן התובע (המשיב 1- ש.ד.) לבקש את תיקון כתב התביעה, וכשתוגש בקשה כזו יגיבו עליה הנתבעים תוך 15 יום וזכות תשובה לתובע תוך 7 ימים לאחר מכן".

בהמשך להחלטה זו, הגיש המשיב בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת טענות שעניינן תשלום שכר טרחה ראוי. בהחלטה נשוא הבקשה שבפני התיר כב' השופט ברנר את התיקון וחייב את המשיב 1 בהוצאות.

בבקשה שהוגשה לבית משפט זה נטען כי לא היה מקום להעתר לבקשה, מאחר שמדובר בתיקון שמשמעותו הוספת עילה חדשה. כמו כן נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי וכי התנהלותו של המשיב 1, אשר בחר להגיש תביעה בסדר דין מקוצר, ולאחר חלוף זמן הגיש בקשה להוספתה של עילה חדשה, מהווה אף היא נימוק לדחיית הבקשה.

דיון:

תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין..." (ההדגשה שלי - ש.ד.).

מנוסח התקנה והדגש המושם בה על בירור השאלות השנויות במחלוקת, הסיקו בתי המשפט שכאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, נעתרים לו ברוחב לב, למעט במקרים חריגים.

ראו לענין זה רע"א 2345/98 סלים דנגור ואח' נ' חנוך ליבנה ואח', פ"ד נב (3) 427, 431:

"מלשון תקנה 92 לתקנות ומהפרשנות לה, כפי שעוגנה בפסיקה, עולה כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין - נעתרים לו ברוחב לב (ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי ואח' [1], רע"א 330/85 אלבו ואח' נ' רבינטקס תעשיות בע"מ ואח' [2]). ברם, זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכל. חריגים לכלל זה הינם מקרים בהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב או מקרים בהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהיתה קמה לו אם היתה מוגשת הבקשה מחדש".

באותו ענין הותר תיקונו של כתב תביעה על ידי הוספתם של סעד כספי וטענות המתייחסות לאחריות המשיבים לנזקי המבקשים, ונקבע כי תיקונים אלה נוגעים ללב לבה של הפלוגתא ויפים דברים אלה גם לענייננו.

באשר לטענות הנוגעות לשיהוי ולחוסר תום לב, ממכלול טענות הצדדים ברור כי המשיב אכן ייצג את המבקש בהליכים משפטיים שונים, ולפיכך זכאותו לשכר טרחה הינה לב לבה של המחלוקת. משכך, ראוי היה כי מקור הזכות הנטענת תתברר עד תום.

בית המשפט אשר בפניו מתנהל ההליך סבר כי התיקון אכן עונה על דרישות תקנה 92, ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא.

יודגש כי כב' השופט ברנר היה ער לאפשרות שתוגש בקשה לתיקון וקבע את סדרי שמיעת הראיות באופן שלא יפגע בזכויות המבקש.

המשיב גם פירט את טענותיו הנוגעות לשכר ראוי בתצהיר שהוגש על ידו, ורק לאחר שבית המשפט קבע כי ציון עובדה זו מהווה הרחבת חזית, הוגשה על ידו הבקשה כך שהמבקש לא הופתע מהגשת הבקשה בשלב בו הוגשה וזכויותיו לא נפגעו.

כב' השופט ברנר, אשר בפניו נשמעו הראיות, התרשם כי אין בהתנהלות המשיב חוסר תום לב או שיהוי המצדיקים דחיית בקשתו ולא מצאתי עילה להתערב בשיקול דעתו.