החלטה בתיק ברע 145/07

1.      בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (בל 1893/06; השופט חיים ארמון), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 17.5.2006. בקשת רשות הערעור עניינה אי הענקת דרגת נכות בשל טנטון.

2.       הרקע לבקשה, כעולה מכלל החומר שבתיק:

2.1.   עניינו של המבקש הוחזר לוועדה בהרכב אחר, על פי פסק דינו של בית הדין מיום 9.1.2006 (בל 2868/04).

2.2.   המבקש טען בפני הוועדה כי הוא סובל מ -

צפצוף באוזניים שמלווה אותי קבוע משנת 2002 בשתי האוזניים. לא מפסיק אף פעם. שומע את זה בכל מצב. שומע בעיקר כששקט, אבל גם ברעש שומע אך פחות. לא קיבלתי כל טיפול, הופניתי לכאן דרך העבודה. לא פניתי אף פעם לרופא א.א.ג. הרעש מפריע, לא נותן לישון בלילה. מעבר לכך אין בעיות שומע טוב. 

2.3.    הוועדה קבעה לעניין הטנטון כמפורט להלן:

באשר לתלונת הטנטון, לדבריו שומע במשך כ - 3 שנים רעשים מטרידים באוזניים המפריעים לו בחיי יום יום. הרעשים נשמעים בכל מקום ובכל סביבה. למרות ההטרדה לא פנה לרופא א.א.ג. והתלונה הראשונה הופיעה כאשר הגיש את התביעה למוסד לביטוח לאומי.

תלונתו בדבר הרעש הקבוע הנשמע בכל מקום אינה עולה בקנה אחד עם תוצאות מבחן מאפייני טנטון שהביא עמו. לפי תוצאות מבחן זה עוצמת הטנטון היא 33 דציבל ומכאן ברור הוא שכאשר הרעש הסביבתי עולה על עוצמה זו אין כל אפשרות לשמוע את הטנטון. כמו כן, אין מקבלים את תלונת הטנטון הקבוע כאשר אין לכך כל עדות ברישומים הרפואיים לפני הפנייה לקבלת פיצוי בגין תלונה זו.

2.4.   בית הדין האזורי קבע כי מהאמור בפרוטוקול הועדה עולה כי הועדה השתיתה את דחיית תלונת הטנטון בעיקר על השוואת תלונתו של המערער אל העולה מבדיקת מאפייני הטנטון. על פי תלונתו של המבקש, הוא שומע את הטנטון בכל מצב  ובכל סביבה, ולדעת הוועדה מאחר והטנטון הוא בעצמה של 33 דציבל אין כל אפשרות שהמבקש היה יכול לשמוע אותו כאשר עוצמת הרעש הסביבתי גבוהה יותר. עוד קבע בית הדין האזורי כי  בחינת הפרוטוקול שערכה הוועדה מעלה שהוועדה השתמשה בהעדר תלונות על טנטון לא כנימוק לדחיית הערר אלא כחיזוק נוסף לטעם העיקרי של הוועדה, השוואת תלונות המבקש לבדיקת מאפייני הטנטון. אמנם, סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984 לא חל במקרה הנדון, אולם הוועדה רשאית להתייחס להגיון העומד ביסודו של התנאי שנקבע בסעיף 84א כחיזוק נוסף לטעם העיקרי לדחיית הערעור. לאור האמור, נדחתה טענת המבקש כי הוועדה החילה עליו את הוראות סעיף
84א לחוק הביטוח הלאומי. המבקש טען גם כי לפי הנימוק העיקרי של הוועדה, לא תהיה אפשרות לעולם לקבוע נכות בגין טינטון, שכן אם הנפגע יטען שהטנטון הוא תמידי, ייקבע שהוא לא אמור להישמע כשהרעש הסביבתי עולה בעוצמתו על הרעש של הטנטון שצוין בבדיקת מאפייני טנטון. אם הנפגע יטען שהטנטון אינו תמידי  - ייקבע שאין המדובר בטנטון קבוע. בית דין קמא דחה גם טענה זו, בקובעו כי טנטון יכול להיות "קבוע" או "תמידי" אף אם הנפגע אינו שומע אותו כאשר עוצמת הרעש הסביבתי עולה על עוצמת הטנטון כפי שהיא מתבטאת בבדיקת מאפייני טנטון.           

3.      בבקשת רשות ערעור חזר המבקש על טענותיו בפני בית הדין האזורי, הן לעניין אי תחולתו של סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי והן לעניין ההגיון של יישום תוצאות מבחני הטנטון.

4.      לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק בית הדין האזורי, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות. זאת, אף מבלי להידרש לתשובת המשיב, בהתאם לתקנה 85(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991.

5.      בהתאם לפסיקה

בדיקת קיומו של טנטון נעשית לאור תלונה סובייקטיבית בעניין זה. עם זאת, אין די בכך שהנפגע טוען לקיומו של טנטון, והועדה רשאית להיעזר בבדיקות שונות על מנת לקבוע האם הנפגע סובל מטנטון כמשמעו במבחני הנכות.

בר"ע 502/03 עמריה חאלד - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתנה ביום 30.3.2004).

ובעב"ל 1448/02 דר' אמיל שחאדה - המוסד לביטוח לאומי (מיום 24.2.2004) נקבע (בדעת רוב) כי

על סמך תלונות המערער [=המבוטח] בבדיקת מאפייני הטנטון, תשובות מהן לומדת הוועדה על מהימנות התלונה הסובייקטיבית, רשאית היא גם לקבוע כי אין הוא סובל מטנטון תמידי.

על יסוד האמור לעיל, הועדה הייתה רשאית להסתמך על השוואת תלונות המבקש לבדיקת מאפייני הטנטון, וקביעתה היא קביעה רפואית שאין בסמכות בית הדין להתערב בה.

באשר להסתמכות הוועדה על העדר תלונות - מקובלת עלי מסקנת בית הדין האזורי כי הוועדה רשאית להסתמך גם על עובדה זו להערכת מהימנות התלונה בדבר טינטון, ואין משמעות החלטתה החלת סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי.