החלטה בתיק ברע 1417/06

א.        בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בתל אביב מיום 3.3.2006 (כב' הרשם ע' מאור), אשר הורה על העברתם של דמי השכירות שנתקבלו עבור השכרת נכס שבבעלות המבקשת, לידי המשיב ( להלן: "המשיב" או "הבנק").

ב.         עיקרי העובדות הצריכות לעניין

המשיב פתח בהליכי הוצאה לפועל למימוש משכנתא על נכס מקרקעין שבבעלות המבקשת ( להלן: "הנכס").

במקביל, הגישה המבקשת תובענה אזרחית כנגד המשיב, בגין נזקים שנגרמו לה.

ביום 8.8.2005 ניתנה החלטתה של כב' השופטת ש' סירוטה, ס.נ., בענין בש"א 14633/05, וזו לשונה:

"...בנסיבות העניין, איני רואה להתערב בפעולותיו של כונס הנכסים הזמני שמונה במסגרת הליכי המימוש. כמו כן, איני רואה מקום להורות לבנק להמשיך להזרים אשראי מסוג כלשהו למבקשת, שלא העמידה כל בסיס לטענה שהבנק הסכים להזרים לה אשראי נוסף של 500,000 ש"ח.

עם זאת, ראוי למנוע בשלב זה יצירת מצב בלתי הפיך לגבי הבעלות בנכסי המקרקעין, וזאת עד לתום הדיון בתיק העיקרי או עד למתן החלטה אחרת.

לסיכום: הבקשה נדחית בשלב זה, זולת צו מניעה לעריכת דיספוזיציה בבעלות על נכסי המקרקעין, וזאת בכפוף להפקדת ערבות עצמית של המבקשת לכיסוי כל נזק.

לא ראיתי לעשות צו להוצאות".

(נספח "3א" לבר"ע; להלן: "ההחלטה").

המשיב פנה לבית המשפט בבקשה נוספת " להשלים את מימוש הנכסים המשועבדים", כלשונו ( בקשה מיום 18.9.2005, נספח "4ג" לבר"ע; להלן: "הבקשה הנוספת"). המשיב טען בבקשתו כי ההחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת ש' סירוטה נסמכה על ההנחה לפיה המדובר במינוי כונס נכסים זמני, בעוד לנכס מונה כונס נכסים קבוע. לפיכך, ולאור ההחלטה על הדוחה את בקשת המבקשת לצו מניעה, עתר המשיב " לשנות את ההחלטה ולהורות על מימוש הנכסים" ( סע' 17 לבקשה הנוספת).

בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופט נ' ישעיה) דחה ביום 17.11.2005 את בקשת המשיב, וקבע כי:

"לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה שהוגשה לתיק ביה"מ בפעם השניה (ראה אשורים המוטבעים בדף הראשון) ובמיוחד לאור החלטתה של כב' השופטת סירוטה מיום 8/8/06 אין מקום להעתר לבקשה שבפני והיא נדחית".

(נספח "4א" לבר"ע).

ביום 3.3.2006 הורה ראש ההוצאה לפועל על העברת דמי השכירות שנתקבלו בגין השכרת הנכס, לידי המשיב, אך נמנע מלהורות על פינוי הנכס.

על החלטה זו בקשת רשות הערעור שבפני.

ג.         טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור

המבקשת טוענת כי טעה ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו, שכן " לא יכולה להיות מחלוקת כי המשמעות של איסור דיספוזיציה הינה איסור על שינוי בניהול ובשליטה (ראה גם לקסיקון לועזי-עברי שימושי, מהדורה מיוחדת ללשכת עורכי הדין, 1992, בהוצאת פרולוג, שם הוגדרה המלה דיספוזיציה כ"סידור; הצבה; ניהול; שליטה"). לא יכולה אף להיות מחלוקת כי צו, המונע דיספוזיציה בבעלות, כולל את האיסור לשלול מהבעלים את הזכות להחזיק במקרקעין להשתמש בהם, ולקבל את הפירות, שכן, זכות הבעלות כוללת גם את הזכות להחזיק במקרקעין להשתמש בהם ולקבל את הפירות (ואמנם, סעיף 2 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, המגדיר מה היא זכות בעלות, קובע כי: "הבעלות במקרקעין היא הזכות להחזיק במקרקעין, להשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה בכפוף להגבלות לפי דין או לפי הסכם". שכירות, שהינה זכות פחותה מבעלות, הוגדרה בסעיף 3 לחוק המקרקעין ובסעיף 1 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א - 1971 כ"זכות שהוקנתה בתמורה להחזיק במקרקעין ולהשתמש בהם שלא לצמיתות").

(סע' 4-5 לבר"ע).