החלטה בתיק ברע 1362/05

1.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

2.         בקשת רשות הערעור מתייחסת לפסק דין (החלטה) של בית משפט השלום חיפה (כבוד השופטת כ' ג'דעון) מיום 8/11/05 בתיק ערעור רשם ע"א 222/05, אשר דחה את הערעור שהגיש המבקש על החלטת כבוד הרשם ברגר מיום 30/6/05. באותה החלטה, דחה בית המשפט את בקשת המערער לבטל פסק דין לפינוי שניתן נגדו על ידי כבוד הרשם ברגר, בהעדר, ביום 2/2/04.

הרקע והנסיבות הצריכות לעניין :

3.         מבחינת הנסיבות הצריכות לעניין, יש להפנות לממצאים העולים מן המסמכים שהוצגו בבית משפט קמא, כפי שאלה סוכמו בהחלטת כבוד הרשם ברגר בהחלטתו מיום 30/6/05.

3.1        המבקש קיבל אישור לנהל דוכן רוכלים בשטח של 3.75 מ"ר ובגובה של 1.29 מ', בלי גג, בהמלצת שירותי הרווחה, במסגרת ניסיונות לשקמו, וכדי לאפשר לו לפרנס את משפחתו.

על-פי רישיון זה שהוא רישיון רוכלות, לא היה רשאי המבקש להימצא במבנה קבע, משמע, השימוש הוא בדוכן שאותו עליו לפרק בסוף היום.

בשנת 1972/3 אישרה העירייה לבנות תחנת אוטובוס כאשר בצידה שני קיוסקים בשטח של כ- 12 מ"ר, על-פי המלצה של השירות הסוציאלי. אחד הקיוסקים, כמפורט לעיל היה בשימוש המבקש.

משהגיע המבקש לידי מסקנה, כי השטח שהוקצב לו, אינו מאפשר לו לנהל את עסק הקיוסק, הגדיל את שטחו. הרחבה זו נעשתה ללא היתר של העירייה. ואולם, כל בנייה נוספת כזו במקרקעין ותפיסה של שטחים נוספים במקרקעין היא בגדר של פלישה והסגת גבול.

נגד הבנייה הוצאו צווי הריסה חוזרים.

3.2        ביום 16/11/1972 רכש אדם בשם יצחק וינברג את המקרקעין מן העירייה. בעת ביצוע הסכם המכר הנ"ל, לא עמד במקום כל מבנה על המקרקעין, למעט הקיוסק בשטח של 3 מ"ר השייך לאדם בשם מאיר שטרית. בת"א 1041/96 הגיש מר וינברג תביעה נגד העירייה לפינוי הקיוסקים של מאיר שטרית ושל המבקש ולחייב את העירייה בפיצוי חודשי בגין עיכוב במסירת החזקה במקרקעין לידיו. לטענתו, לא ידע על הקמת הקיוסקים (להלן: תביעת וינברג ). במסגרת אותה תביעה הגישה העירייה הודעת צד ג', גם כנגד המבקש.

            בפסק דין שניתן ביום 11/3/01 (כבוד השופטת ניצה שרון) קבע בית המשפט כי הבנייה הנוספת שנעשתה גם על ידי המבקש נבנתה ללא היתר ותוך פלישה לשטח העירייה וניתן צו לפינוי המבנים המוחזקים גם על ידי המבקש, תוך 90 ימים (להלן: פס"ד וינברג ).

            פסק הדין ניתן בהסתמך גם על תצהיר עדות ראשית שהגיש המבקש ושעליו נחקר.

יש בפסק דין זה להקים "השתק פלוגתא" לגבי זכויות המבקש במקרקעין, באופן המקטין משמעותית את סיכויי ההצלחה בתיק.

ההליכים הקודמים הנוספים :

4.         קדמו להחלטת כבוד השופטת ג'דעון הליכים נוספים: אשר אין גם בהם כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

4.1        המשיבה (להלן: העירייה ) הגישה תביעה כנגד המבקש לסילוק ידו מן המקרקעין הידועים כחלק מגוש 11630 חלקה 1, המצויים בשדרות ההסתדרות 2 בחיפה (להלן: המקרקעין ). התביעה התייחסה, על-פי המפורט בכתב התביעה, למזנון ולקיוסק שמפעיל המבקש, בעצמו או באמצעות אחר, במבנה לא חוקי בשטח של 94 מ"ר, על מקרקעין שלעירייה יש בהם זכות חכירה לדורות, ואשר הוקם לאחר שהמבקש פלש לאותו חלק מן המקרקעין, שלא כדין. תביעת הפינוי התייחסה לפינוי ולסילוק יד של המבקש מכל השטח שתפס המבקש במקרקעין שלא כדין ובלא הסכמת העירייה, ולהחזיר החזקה במקרקעין לידי  העירייה.

4.2        " בשל טעות משרדית של המבקש" כהגדרתו בבקשה בפני (ראה סעיף 2 של הבקשה וסעיף 3 של תצהיר המבקש התומך בבקשה) לא התגונן המבקש במועד מפני התביעה האמורה, וביום 2/2/2004 ניתן נגד המבקש פסק דין של סילוק יד ופינוי על ידי כבוד הרשם אהרון ח' ורבנר.

4.3        המבקש הגיש בקשה לביטולו של פסק הדין הנ"ל ביום 20/5/04 בטענה, כי מעולם לא קיבל את כתב התביעה נשוא התיק, וכי כלל לא ידע כי העירייה הגישה נגדו תביעת פינוי. קיומו של הליך זה נודע לו במקרה במסגרת דיון בתביעה אחרת ומעולם לא הומצא לו עותק פסק-הדין.

            לגוף ההגנה טען המבקש, כי אכן הגדיל את גודל הקיוסק, אך הדבר נעשה באישור העירייה, ולכן החזקתו במקרקעין הן מכוח רשות ו/או מכוח היותו דייר מוגן או זכות קניינית שביושר. עוד טען המבקש, כי הטענה בדבר פלישתו למקרקעין היא טענה חדשה שעלתה במסגרת התדיינות אחרת בין הצדדים, ת"א 1041/96 - תביעת וינברג.