החלטה בתיק ברע 1342/05

1.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

2.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בימ"ש שלום חיפה (כבוד השופט חני הורוביץ) מיום 25/9/05 בתיק  בש"א 13666/55 במסגרת ת"א 18640/00. קדם למתן ההחלטה פסק-דין שניתן ביום 5/7/05.  בהחלטה נשוא הבקשה נדחתה בקשת המבקשים לבטל את פסק-הדין שניתן בהעדר הופעה של המבקשים.

            לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין אם אכן עומדים המבקשים על טענתם כנגד פסק-הדין שניתן, הרי רשאים הם למצות את זכות הערעור שעמדה להם, ואולם אין מקום ליתן רשות ערעור על ההחלטה שלא לבטל את פסק-הדין שניתן.

3.         אפרט בקצרה את הטעמים למסקנתי האמורה.

3.1        המבקשים הגישו ביום 17/8/2000 תביעה כספית בבית משפט השלום בחיפה, להורות למשיבים להשיב להם סכום בשקלים שווה ערך ל- 15,000 דולר, בגין ביטול עסקת מכר של דירת מגורים, שמצויה ברח' טיילת נווה 28/1 בקצרין (להלן: הדירה ), שנחתמה ביום 29/10/89.

3.2        התיק נקבע להוכחות לאחר שהצדדים נדרשו להגיש תצהירי עדות ראשית, ולאחר שהמשיבים העלו במסגרת כתב ההגנה טענת התיישנות. המשיבים לא הגישו תצהירי עדות ראשית.

            במועד ההוכחות (5/7/05) הופיעו המשיבים לדיון, ואילו המבקשים לא הופיעו כלל. בהעדר הופעה, טענו, כי לגרסתם " התובעים לא שלמו בכלל את המקדמה" שאותה הם מבקשים להשיב להם, כי התביעה התיישנה וכן הפנו לפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת.

בית משפט השלום נעתר לבקשת המשיבים ודחה את תביעת המבקשים, וזאת מן הטעמים הבאים:

            קבלת טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי המשיבים, קיומו של פסק-הדין שניתן במסגרת ההליך בנצרת, ממנו עולה כי בית המשפט קבע ממצאים שיש בהם כדי לתמוך יותר בהגנת המשיבים מאשר בתביעת המערערים, וכן בשל העדר התייצבות.

3.3        ב"כ המערערים הגיש בקשה לבטל את פסק-הדין שניתן מן הטעם שאי ההופעה נבע מטעות משרדית של מזכירתו, כמו כן טען כנגד טענת ההתיישנות שלא הועלתה אלא במסגרת כתב ההגנה שהוגש באיחור וכי יש ליתן למבקשים למצות את זכות הטיעון במיוחד בהעדר תצהירי עדות ראשית מטעם המשיבים.

            בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט קמא ביום 25/9/05 - החלטה נשוא הבקשה לפני - דחה בית המשפט את הבקשה, במיוחד בהסתמך על טענת ההתיישנות, וזאת מאחר שעל-פי כתב התביעה מבוססת תביעת המבקשים להשבה על הסכם מכר מיום 29/10/89, כאשר התביעה הוגשה רק ב- 17/8/00.

4.         כאמור, אין מקום ליתן רשות לערער, במיוחד לאור ההערות שעלו בפסק הדין בבית משפט המחוזי בנצרת, ובעיקר מן הטעם שעקרונית עמדה למבקשים זכות הערעור על פסק-הדין.

5.         ראוי עוד להפנות ולהזכיר את שנפסק בהליך בבית המשפט המחוזי בנצרת.  

כאמור, קדם להליך זה פסק דין שניתן ביום 20/1/98 במסגרת תיק המרצה 241/96 בבית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט מנחם בן דוד (כתוארו אז).

במסגרת ההליך הנ"ל עתרו המשיבים למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הסכם מכר הדירה בטל. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת המשיבים ונתן פסק דין הצהרתי, לבקשת המשיבים, לפיו הסכם מכר הדירה מבוטל, וזאת עקב הפרה יסודית של המבקשים.

במסגרת פסק-הדין הועלתה השאלה מה התמורה שעליה הוסכם בחוזה המכר:

30,400 דולר כפי שרשום באותו הסכם או 15,000 דולר, כפי שטענו המשיבים.

על אף שבית משפט המחוזי לא הכריע בסוגיה האמורה, הדגיש בית המשפט מספר ממצאים:

המבקשים לפני לא טענו שם, כי הם זכאים להשבת סכום של 15,000 דולר, לעומת זאת כבר באותו הליך הכחישו המשיבים כי שולם להם סכום כלשהו על ידי המבקשים, על אף שהחזקה בדירה נמסרה לידי המבקשים, בסמוך למועד כריתת החוזה;