החלטה בתיק ברע 1308/07

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי שהבקשה אינה מצריכה תשובה.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט א' שוורץ) בבש"א 178674/06 מיום 24.01.07, לפיה ניתנה למבקשים רשות מותנית להגן, בטענת פירעון החוב בדרך של הסכם, בהפקדת סך של 40,000 ש"ח.

הרקע לבקשה שבפני הוא כדלקמן: המשיבה הגישה שטר חוב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. לכאורה, מופיעות על השטר חתימת המבקשת 1 (כחייבת) וחתימות המבקשים 2-3 (כערבים). המבקשים התנגדו לביצוע השטר, בטענה כי חתימת המבקשים 2-3 זויפה, ובטענה כי פרעו את חיובם, וזאת לנוכח הסכם משולש שנכרת בין המבקשת 1 לבין המשיבה לבין חברת הביטוח "סיני" בע"מ (להלן: "סיני"), במסגרתו התחייבה סיני לפרוע את יתרת החוב של המבקשת 1 למשיבה. בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא בתאריך 24.01.07, הטעימה המשיבה כי המבקשים הסתירו מבית המשפט את קיומה של הלוואה, אשר שטר החוב נועד להבטחת פירעונה באמצעות התחייבותם של הערבים לפיו, וכן עמדה היא על סתירות שונות שנתגלו בגרסאות המבקשים בחקירתם, כך לטענתה. בית המשפט קמא נתן למבקשים 2-3 רשות בלתי מותנית להגן בטענת הזיוף, וזאת לנוכח חוות דעת גרפולוגית שצירפו המבקשים לתמיכה בטענתם ולנוכח השלב הדיוני של ההליך. באשר לטענת פירעון החוב בדרך של הסכם קבע בית המשפט קמא כי:

"לגבי הטענה השנייה שקשורה על פירעון החוב בדרך של הסכם מיום 14.12.04, הטענות לעניין זה מלבד צירוף ההסכם עצמו אינן מפורטות דיין, נקבע בהסכם שהמכירה תיכנס לתוקף לאחר קיזוז חובות למגדל חברה לביטוח, אין התייחסות לתנאי מתלה זה בצורה מפורטת ומספקת בהתנגדות שבפניי וגם נוכח שאלות בעניין בדיון, כאשר מסתבר שאחד המצהירים בעצם לא תפקד כמנהל במועד חתימת אותו הסכם. לפיכך ובקשר לטענה זו תינתן רשות להגן, אך מותנית בהפקדת עירבון במזומן או ערבות בנקאית צמודה למדד על סך של 40,000 ש"ח בתוך 45 יום מהיום".

כנגד חלקה זה של ההחלטה מופנית בקשת רשות הערעור שבפני.

לטענת המבקשים, ראוי היה ליתן להם רשות בלתי מותנית להגן. לשיטתם, עצם העובדה שניתנה להם רשות מותנית להגן מלמדת על כך שבית המשפט קמא מצא ממש בטענתם. לפיכך, "באם סבור כבוד בית המשפט כי יש דבר בטענת המבקשים הרי שהיה ליתן למבקשים להעלות הטענה ללא כל מגבלה וללא הפקדה".

טענה נוספת בפי המבקשים היא כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי הטענות לעניין ההסכם אינן מפורטות דיין ומשקבע כי אין התייחסות מספקת לתנאי המתלה. המבקשים גורסים כי הצהירו שמידע זה אינו מצוי בידיהם, כי מסרו את הפרטים הידועים להם במסגרת חקירתם הנגדית, וכי מסמכים רבים מצויים בידי המשיבה, ולצורך חשיפתם נדרשים הליכי גילוי מסמכים ושאלונים.

לחילופין, טוענים המבקשים כי סכום העירבון שנקבע אינו סביר בנסיבות, שכן מדובר בסכום החוב כולו, ומטעימים כי "אין בידי המבקשים להפקיד סכום שכזה ומשכך ננעלה בפני המבקשים דלת בית המשפט בטענה זו (טענת פירעון החוב בדרך של הסכם, ש.ד.) , אשר הינה מהותית ומרכזית בטיעוניהם". בהקשר זה, מנסים המבקשים לקשור בין ההלכות המנחות לפיהן יעדיף בית המשפט את עשיית הצדק על פני כללי סדר הדין, לבין ההלכות המנחות לפיהן די בראיה לכאורה לסיכוייה של ההגנה צורך מתן רשות להגן. בנוסף, טוענים המבקשים כי "ממילא יתקיים דיון בעניין טענת הזיוף וממילא ינהלו הצדדים הלך הוכחות לרבות הגשת תצהירים כך שמניעת העלאת טענה אלא בהפקדת סכום אשר אין בידי המבקשים הנה, בכל הכבוד, לא ראויה בנסיבות".

דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי ניהול המשפט וסדרי הדין הינם עניינים שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהם, מלבד במקרים חריגים (רע"א 4775/04 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו, דינים עליון סט 100; רע"א 1315/07 פרופ' דב פלדברג ואח' נ' נחמיאס ואח', טרם פורסם). לא מצאתי כי המקרה שבפני הינו מקרה חריג המצריך את התערבותה של ערכאת הערעור.

המבקשים, ולא בכדי, מנסים לקשור בין הלכות שנפסקו בנושאים שונים, אך לא מתייחסים להלכת בית המשפט העליון שנפסקה בע"א 507/85, בדר פנון נ' שטראוס חברה לשיווק (חש"ל) בע"מ, פ"ד מג (1) 106, שעסק בשאלה אימתי תתערב ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית להתנות מתן רשות להגן. וכך נקבע שם (בעמ' 112):

 אי-ציון פרטים מדויקים מצד נתבע, המבקש להתגונן בטענה שיש לו תביעה שכנגד, מצדיק אף סירוב מצד בית המשפט להעניק לו רשות להתגונן ... קל וחומר שיש בפגם כזה כדי לאפשר לבית המשפט להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערבות מתאימה.

...

אוסיף עוד, כי גם במקרי גבול אין בית-משפט לערעורים נוטה להתערב בשיקול-דעת הערכאה הראשונה לגבי החלטות מהסוג הנדון, אלא אם כן שוכנע, שהשופט הנחה את עצמו שלא על-פי העקרונות הנכונים שפורטו לעיל, או שהחלטתו ניתנה על-פי שיקולים בלתי מבוססים או בלתי סבירים".

משכך, ואף בהתחשב בחשש מפני חסימת שערי בית המשפט בפני הנתבע המבקש להתגונן, ברי כי בית המשפט רשאי, בנסיבות מתאימות, לעשות שימוש בסמכותו זו.

המבקשים, מטעמים השמורים עמם, לא צירפו לבקשת רשות הערעור העתק מהתנגדותם ומבקשת הרשות להגן שהגישו לבית המשפט קמא. לפיכך, לא ניתנה לבית משפט זה האפשרות להתרשם, באופן בלתי אמצעי, מטענתם, לפיה לא לקתה בקשתם בהעדר פירוט. משבית המשפט קמא התרשם כי טענות המבקשים בעניין ההסכם לא פורטו כדבעי, ומשנתן ביטוי בהחלטתו לכך שאף בעקבות עדותם בפניו לא פורטה טענתם זו באופן מספק, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת בית המשפט קמא להתנות את מתן הרשות להגן בהפקדת 40,000 ש"ח, ולא מצאתי כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה בנסיבות העניין. ההחלטה האם להתנות את מתן הרשות להגן בערובה, כמו גם גובהה של הערובה, נתונים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ואין זה ממין העניינים שערכאת הערעור תתערב בהם. בשולי הדברים יוער, כי בטענת הזיוף, אותה טרחו המבקשים לבסס בצורה מספקת באמצעות חוות דעת גרפולוגית, ניתנה רשות להגן ללא תנאי, וזאת על אף הטענות שהעלתה המשיבה נגדה.

הבקשה לרשות ערעור נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובה- אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה בדואר רשום לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ' בסיון, תשס"ז (6 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.