החלטה בתיק ברע 1283/06

1.         בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בת"א שניתן ביום 1/2/06 בת.ק. 1589/04 (כב' השופט אביחי דורון). בימ"ש קמא קיבל את התביעה בחלקה וחייב את המבקשת לשלם למשיב סך של 2,800 ש"ח בתוספת הוצאות.

2.         המשיב, הוא התובע, הגיש תביעה נגד המבקשת, בגין כספים שלטענתו היא חייבת לו עבור משחקים בהם שיחק בשם העמותה, ועבור ייצוג מועדון הטניס של המבקשת. המשיב טען בכתב התביעה כי הוא השתתף במהלך העונה במשחקים וייצג את המבקשת בכבוד, אולם כאשר דרש את השכר המגיע לו בהתאם למוסכם עם המבקשת - נדחה על ידה בלך ושוב.

3.         בימ"ש קמא, לאחר ששמע את הצדדים קבע, כדלקמן:

" ... השאלה היחידה שקיימת במחלוקת הינה האם היה הסכם עם התובע או לא, כשטענת הנתבעת 3 שלא היה הסכם בכתב ולכן - לא היה הסכם כלל - מופרכת בעדותו של מר בכור, לשעבר הנתבע 1 בתיק, שהנתבעת 3 הודתה שהיה בעל תפקיד באגודה בזמנים הרלוונטים, ולא כפרה ביכולתו לבצע הסכמים מטעמה. וכן בעדותו של מר יובל אלון, המאשר שלמרות שלא היה לו הסכם ככל שהוא יודע עליו, בכתב עם האגודה, ולפחות לפי דבריו הוא לא חתם על הסכם כזה, קיבל את כספו. לפיכך,אני קובע כי בין האגודה לבין התובע היה הסכם. מכיוון שחזקה עלי עדותו של מר בכור, וכפי שהבהרתי לתובע בכוונתי לקבלה במלואה ולא בחלקה, אני קובע כי הסכום שהאגודה חייבת לתובע הוא 2,800 ש"ח בלבד."(ההדגשה שלי- ר.ל.ש.)

4.         בבקשתה טוענת המבקשת כי בימ"ש קמא היה חסר סמכות עניינית לדון בתביעה שכן המדובר בתביעה לשכר שיש לנהל בבית הדין לעבודה. עוד טוענת המבקשת כי העד שעל עדותו השתית בימ"ש קמא את פסק הדין, הוא שלקח את כספי השחקנים והכניסם לכיסו הפרטי. לטענתה, שגה בימ"ש קמא עת הטיל עליה הוצאות משפט בסך 400 ש"ח, שכן לא היא גרמה להתמשכות ההליכים. המבקשת טוענת עוד כי שגה בימ"ש קמא כשקבע כי המבקשת היא אחת מאגודות הספורט שהניהול בהן הוא שערורייתי, שכן כל פעולותיה נעשות על פי דין. לטענת המבקשת אין היא יכולה לשלם כספים לכל דורש מבלי שיוצג מסמך בכתב.

5.         לאחר שעיינתי בפסק דינו של בימ"ש קמא, בבקשת רשות הערעור ובתגובה שהוגשה ע"י המשיב, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

6.         דינה של הטענה בדבר חוסר סמכותו של בימ"ש קמא להידחות. אמנם, הלכה פסוקה היא כי על ביהמ"ש מוטלת חובה לבדוק את סמכותו העניינית לדון בתובענה שלפניו ולא להמתין ליוזמת הצדדים (ראה לענין זה דברי כב' הש' גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, הוצאת סיגא, בעמ' 10). חזקה על בימ"ש קמא, בפניו לא עלתה הטענה, כי דן בתובענה לאחר ששוכנע כי מדובר בתביעה המצויה בגדר סמכותו, מה גם שהטענה לא הועלתה כלל ע"י המבקשת בבימ"ש קמא.

יתרה מכך, טענת חוסר הסמכות שטענה המבקשת נטענה בעלמא, מבלי שטרחה להראות בבקשה או בתצהיר ביטוי כלשהו ליחסי העבודה שלטענתה היו בין הצדדים. לא זו אף זו - המבקשת הכחישה מכל וכל את קיומו של הסכם בינה ובין המשיב, לפיכך אין ממש בטענה כי בינה ובינו שררו יחסי עבודה. אני סבורה כי בימ"ש קמא מוסמך היה לדון בתובענה בהיות מערכת היחסים בין הצדדים מערכת חוזית גרידא.

7.         אשר לטענות האחרות - בימ"ש קמא קבע בפסק דינו כי בין הצדדים נכרת הסכם. גם המבקשת בבקשתה לא התכחשה לעובדה זו. טענת המבקשת כי העד, מר יהושע בכור, לקח כספי ציבור לכיסו הפרטי, אינה רלוונטית לצורך הכרעה במקרה זה, ואינה יכולה לגרוע מחובתה לשלם למשיב את הכספים המגיעים לו. ביהמ"ש שמע את הצדדים, האמין לתובע, ועל סמך זאת נתן את פסק הדין. כמובן שאין בקביעה זו כדי לנקוט עמדה לגבי מעשיו של מר בכור או לקבוע קביעות משפטיות מחייבות בעניין.

8.         כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור נמנעת מלהתערב בקביעות עובדתיות וקביעות מהימנות אלא אם נפלה טעות בולטת בשיקולי הערכאה הראשונה, אם נפל בפסק הדין פגם היורד לשורש העניין או אם פסק הדין אינו מבוסס על פניו.

ראה לעניין זה ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2) 661, עמ' 665:

"אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות".

כן ראה ע"א 6581/98 זאבי ואח' נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1), 2899, עמ' 2903:

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם".

9.         במקרה זה פסק הדין של בימ"ש קמא הוא מבוסס, נסמך על קביעות מהימנות ולא נראה שנפל בו פגם מהותי כלשהו. זאת ועוד, על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד, אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא, וכי יש סיכוי לערעור.

בימ"ש קמא, בפסק דין ברור קבע, כאמור, כי בין המבקשת והמשיב נכרת הסכם אותו הפרה המבקשת. בימ"ש קמא קבע קביעות אלה לאחר שהתרשם מן הצדדים ומן העדויות שהובאו בפניו, ואף טרח והביע את מורת רוחו מהתנהלותה של המבקשת, הן בהתנהגותה כלפי המשיב והן כלפי בית המשפט. בנסיבות אלה, אני סבורה כי אין מקום להתערב בפסק הדין.

הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח.

ניתן היום בלשכתי, כ"ט בחשון, תשס"ז (20 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.