החלטה בתיק ברע 1267/06

1.       המבקשת הועסקה כמורה למחשבים בבית ספר במועצה המקומית משהד, המשיבה כאן.

2.       ביום 15.10.06 נתן בית הדין לעבודה בנצרת תוקף של פסק דין להסכם פשרה שהושג בין הצדדים במסגרת התובענה שהגישה המבקשת בגין הלנת שכרה, ובו חויבה המשיבה לשלם למבקשת סך של 31,000 ש"ח בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד.

על פי הסכמת הצדדים התחייבה המשיבה לשלם את סכום החוב בתוך 30 יום ממתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה. משלא שולם סכום החוב, פנתה המבקשת ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לביצועו של פסק הדין.

3.       ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשם ר. קודסי) דחה ביום 7.12.06 את בקשת המבקשת להטיל עיקול על כספי החינוך של המשיבה, בהסתמכו על הוראת סעיף 10 לחוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות למטרות חינוך) התש"ס - 2000 (להלן: " החוק"), ובקובעו כי אין סמכות לראש ההוצל"פ להטיל עיקול כמבוקש.

4.       על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני, למתן רשות ערעור.

5.       לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו, שוכנעתי כי אין מנוס מדחיית הבקשה.

6.       סעיף 10 לחוק קובע כדלקמן:

"כספים שבחשבון יהיו פטורים מעיקול ולא יהיו ניתנים להמחאה או לשעבוד ואולם, בית דין לעבודה, על פי תביעתו של עובד רשות חינוך מקומית המועסק באחד ממוסדות החינוך שלשם קיומם הועברו ההקצבות, רשאי להטיל עיקול על כספי ההקצבות שבחשבון".

7.       ב"כ המשיבה טוען, כי בנסיבות העניין, לא נתמלאו התנאים להטלת העיקול, על פי הסיפא לסעיף 10 לחוק, שהוא החריג לכלל האוסר הטלת עיקולים על כספי הקצבות החינוך, וזאת גם מבלי להכנס לשאלת הסמכות, שכן על פי לשונו של הסעיף הוא מתיר הטלת עקול רק על מי "שמועסק" על ידי הרשות ולא במסגרת התובענה של מי "שהועסק" בעבר ע"י הרשות, כמו במקרה שלפנינו.

8.       הואיל והגעתי למסקנה, כי הוראת סעיף 10 לחוק אינה מסמיכה את ראש ההוצל"פ להטיל עיקול על כספי ההקצבות למטרות חינוך, לא נזקקתי לבחון טענת המשיבים, באשר לפרשנות שיש ליתן למונח "עובד רשות חינוך מקומית המועסק באחד ממוסדות החינוך" וההכרעה בה נותרת בשלב זה בצריך עיון.

9.       בימים אלה נזדמן לי לדון בבקשה דומה שהוגשה בבר"ע 1006/07 אבו אלחוף נ' מועצה מקומית טורעאן , ולא נותר לי אלא לחזור על מה שנאמר שם, בענין הסמכות להטלת העקול, בהתאם לסיפא של סעיף 10 לחוק.

10.     תכליתו ומטרתו של חוק היעוד הוצהרו מפורשות בסעיף 1 לחוק, שלפיו:

"חוק זה בא להבטיח את יציבותה של מערכת החינוך בישראל באופן שההקצבות למטרות חינוך ישמשו אך ורק את המטרות שלשמן הועברו".

מהוראות החוק ניתן ללמוד כי מטרתו להבטיח כי כספים שהועברו לרשויות החינוך המקומיות לשם מימון מוסדות החינוך, ישמשו למטרה זו בלבד.

יעדי ההקצבות הוגדרו בתוספת לחוק, ואין חולק כי הגנה על שכרם של המורים הינה אחת ממטרותיו העיקריות של החוק.

סעיף 10 לחוק נועד למנוע סיכול מטרת החוק ע"י עיקול הכספים בידי נושים שחובם נוצר ללא קשר למטרות החינוך. הוראת סעיף 10 אף מצמצמת וקובעת כי רק עובדי רשות חינוך מקומית יוכלו לבקש הטלת עיקול על כספי הקצבת החינוך. אפשרות זו איננה נתונה לנושים אחרים, שחובם נוצר במסגרת אחת מן המטרות המפורטות בתוספת לחוק. בסוגיה זו עוסקת ההחלטה ברע"א 2283/06 שקור נ' מועצה מקומית שעב (תק - על 2006 (3) 1069,1071), אליה הפנו הצדדים.

11.     בדברי ההסבר לחוק (הצעת חוק 2896, ז' בתמוז התש"ס - 10.7.00) נאמר:

"לא ניתן יהא להטיל עיקול על החשבון, למעט עיקול שביקש להטילו עובד של רשות החינוך המקומית, כיוון שעיקול כזה נוגד את המטרה שלשמה הועברו הכספים".

12.      ברור מלשון הסעיף ומדברי ההסבר כי הענקת הסמכות לבית הדין לעבודה נועדה לוודא כי העיקול יוטל אך ורק במסגרת תובענות העוסקות באי תשלום שכר לעובד רשות חינוך מקומית הנובע מיחסי עובד ומעביד, ולא בשום הקשר אחר.